אומנית זעירה

סוזנה דוגאן חרשה את לימודי הדוקטורט שלה במחלקה למגדר באוניברסיטת וושינגטון שבסיאטל. במהלך הלימודים, כמו סטודנטים אחרים במדעי הרוח, הפגינה למען לגליזציה של מריחואנה והתנדבה במקלט לחתולים וכלבים שברחוב מיין (Main). וטרינרית בשם קלאודיה שבאה לתת חיסונים, פתחה צוהר כשהתיישבה איתה בוקר אחד על כמה דנישים, שתיהן משתעשעות בסוגיה המהפנטת – על מה חולמים חתולים כשהם מקפיצים בעצבנות [...]

מכורות ונפגשות ללא כסוי פנים או שמות בדויים. אוהבות אותךְ – ג’ני, ריצ’ל, גו’אן, אמילי, ברברה, מישל, לורה, כריסטי, קרין, סילביה… כי עוד משחר ילדותינו אנחנו רדופות ב’פנטזיית החתול הַיָשֶן’. ג’ינג’י, שחור לבן, מנומר, סיאמי, פרסי, בריטי, מצרי – על השולחן בסלון, עדן החלון, מפתן הדלת (על השטיחון) או במובן מאליו – במיטה, מעל או [...]

פעם טסתי בטיסה לא ישירה, חמש חניות-ביניים מישראל לאיזה חור בארקנסו, לבקר את ‘יעל הקטנה’, חברת ילדות שקיצרה את השירות הצבאי ועזבה את הארץ לטובת הופָּה-הֵי, לימודי פסיכולוגיה של הילד, שם הרבה יותר קל להתקבל. בעוד המטוס מאבד גובה לקראת נחיתה שישית ואחרונה, תקפה אותי בחילה קשה ונצמדתי להזיה דביקה בה ישבתי במזרחית על עוגת [...]

הכל התחיל לפני כארבע שנים כשמינדי בודוויץ’ הזמינה ממני פורטרט של עצמה על רקע פריחת הדובדבן. חודשיים אחרי, צילום שלו נמרח על העמוד הראשי של העיתון המקומי לכבוד פתיחת חנות הפרחים שלה ברחוב החמישי וזכה להדים רבים. לא יאמן מה פטפטנות כתובה מסוגלת לעורר והגיעו לאוזניי רק חלק מהקולות. אמרו שיותר משהיא כזו מעודנת ורזה [...]

אצל ניומן, לא השחקן היפה שכבר מת, אלא בחנות הדגים ופירות הים הטריים והַפִיש אֶנְד צִ’יפְּס בצמוד, פורחת כמה פעמים בשנה, במלוא הדרה – הַוִיסְטֶרְיָה. מטילה ריח יסמינים חצוף שמצליח לטשטש את ניחוח צריבתו של הטיגון בשמן עמוק, המרחף קבוע מעל המקום. טד ניומן שתל אותה שם לפני כעשרים ושלוש שנים, מסיבה אחרת. כשנכנסתי בערב [...]

שר לי בטלפון את ‘באביב את תשובי חזרה’ ושבר אותי, אז הצפָּנתי. על הפתיח, לקח אותי לראות יקב אמיתי של מלך. יש שם אוכל מצוין ואיזה נוף! לא הפסקתי לצלם. תפסיקי כבר. למה, ‘צבאי סגור’? אני לא מבינה מה אתה מציע? להשאיר את כל היופי הזה כאן ולהימנע ממזכרות? נעלב. כי את לא פה בישיר, [...]

ביום העצמאות לפני כמה… עשר, אחת עשרה, שתיים עשרה שנה? כן, נדמה לי שבול על שנת אלפיים, חודש לפני שהסתערנו על פפואה גינאה, קרענו לחופי האי סמרין את הצורה. רביב, מנדי (טל מנדלסון) ואני. רביצת חוף, שקיעה מדהימה ולופ קוקטיילים של קוקוס בלימון, שלושים וחמישה אחוז אלכוהול טחון עם המיוחד: גרגרגי עורב יום-העצמאות. ברוח צעירותנו העמסנו גם [...]

קשה לי לשחזר ממתי בדיוק התחלתי להאמין ביונים, כי בילדותי הייתי מתלווה בשמחה רבה אל אחי שהיה צד אותן עם רובה אוויר בין הרפתות והלולים, מהופנטת ממעשה הצליפה ובהמשך – השחיטה ומתפעלת מהאופן בו אִמי הייתה ממלאת אותן בשזיפים מיובשים כחלק מהפורמט המפואר של ‘מהמטבח באהבה’. בניכר שלנו בהווה, יש המון ציפורים, אבל לא יונים [...]

הייתי סקרנית במיוחד לפגוש את ג’ורג’-קַרְנֵי-אָיַל ואת אשתו ג’סיקה-זְהַב-ארנבת שהכרתי דרך פייסבוק לפני כמעט שנה. לא בגלל הַאני החייתי שניסחו, פשוט אהבתי את מה שראיתי באלבומי הצילומים של העבודות שלהם והאפשרות לשוחח איתם על קדרת צדפות וסרטנים (הבטיחו בפרסומים של המפגש שיש מסעדות מעולות בְּיָכַאטְס / Yachats) ולחוש את דגי הקרמיקה של ג’ורג’ באמיתי, נשמע כמעט כמו חוויה [...]

ומה אם אליהו לא יאהב? תמלאו לו עד הסוף.