יש נשים כאלה: מחייכות, "בלונדיניות" (כלומר "נשיות" למצוא חן), ותמיד מצביעות נגד נשים; תמיד נחלצות להגן על הפטריארכיה השוביניסטית. וכך הן "קוליות", "חברמניות", "אחת מאיתנו (הגברים)". לא, אני לא מדברת על ציפי לבני (למרות שזה נכון בהחלט גם לגביה. מה לעשות – צודק הליכוד שמאשים אותה בהצבעה שיטתית נגד כל יוזמה לקידום מעמד האישה). הפעם אני מדברת על אבירמה גולן ורשימתה ה"קולית", התוקפת בשצף קצף עוקצני את "האגף" החשוך במשרד החינוך המרים יד על שירת המופת הסקסיסטית.
 
בטורה השנון (עאלק) ב"הארץ" השתלחה היום אבירמה גולן בצנזוריות האימתניות של משרד החינוך, שהחליטו להרים יד על פאר היצירה העברית, ולכסחה בשם התקינות הפוליטית החדשה. רק משום שבשיר שלוש השאלות של אלתרמן האישה מחכה לאדונה-מאהבה ומבטיחה לו נאמנות נצח גם אם יתעלל בה לאינקץ, ישפילה ויעזבה – הברבריות האלימות של "האגף" במשרד החינוך מעזות להרים יד ולהחריב בהינף יד את יהלום הכתר הזה של השירה העברית! רק משום ש"כשאת אומרת לא – למה את מתכוונת?" הפך לטיעון הגנה של אנסים ועברייני מין אחרים -  מהינות אבירות החושך של משרד החינוך למחוק את פנינת התרבות הזו מן הזיכרון הקולקטיבי! אויה אויה! ומסיימת גולן באירוניה מושחזת: עוד מעט ירימו החשוכות יד גם על קודש הקודשים, ספר הספרים, ויעקרו מסיפור הבריאה הבראשיתי את אגדת בריאתה של חוה  מצלם אדם – רק בגלל שהיא עוצבה כ"עזר כנגדו", וקוללה ששהיא תשתקק אליו והוא ימשול בה!
 
זעקות השבר של אבירמה גולן מזכירות לי את המחווה הדרמטית של הח"כ לשעבר רחבעם גנדי, שבמהלך הקריאה השניה והשלישית של החוק למניעת הטרדה מינית קרא את שיר השירים מעל במת הכנסת, בטענה שזו הפעם האחרונה שניתן לקרוא את היצירה, שכן החוק יאסור על כך לאחר שיתקבל… אותה מידה של דמגוגיה חסרת כל קשר למציאות.
 
במשרד החינוך, למרבה הצער, אין שום "אגף" פמיניסטי (גם לא שרה פמיניסטית: שרת החינוך בלתי – שלא לומר אנטי – פמיניסטית  בדיוק כמו ציפי לבני ואבירמה גולן). לעומת זאת יש יוזמה מרעננת, שבהחלט הגיע זמנה: לעודד מה שהתפתח בתכניות לימוד מיגדר בבתי ספר תיכוניים: קריאה בקורתית של יצירות קנוניות שהן סקסיסטיות, מפלות, ומקבעות סטראוטיפים מזיקים, אשר מבטאים ומשמרים את המבנה החברתי הפטריארכלי הדכאני.
 
כפי שידוע מזה עשרות שנים, וכפי שגם דבריה של גולן מעידים, התרבות רוויה וספוגה ביצירות נוטפות סקסיזים. לפעמים הסקסיזם הוא בוטה וקיצוני עד כדי רומנטיזציה של אלימות מגדרית ("תעבור קנאתי שותקת ואשרוף את ביתך עליך"), ולפעמים הוא פשוט מקבע תפקידים מגדריים מסורתיים המשמרים את השוליות הנשית (למשל השורות שגולן מזדעקת להגנתן – "את תרקמי בערב לי כתונת, אני אנהג ביום את עגלתך"). כשילדות וילדים סופגים את התרבות הזו באופן בלתי בקורתי מכל עבר כל הזמן – היא שוטפת את מוחם, והם לומדים ממנה, בבלי דעת, מהם תפקידים מגדריים ראויים ונאותים, במסורת הפטריארכיה השמרנית. כך התרבות ההגמונית מנציחה מבנים חברתיים ומבטיחה את שליטתם בלא הפרעה. האלטרנטיבה הראויה, הנכונה, המתבקשת, היא ללמד את היצירות, כי הן חלק מן התרבות, אך ללמדן במבט ביקורתי, החושף לא רק את ערכן השירי – אלא גם את המסרים החברתיים, התרבותיים, המגדריים העמוקים שהם מכילים ומפעילים עלינו.
 
דרך מקורית ויצירתית להפעיל צעירות וצעירים לעשות זאת היא לאפשר להם לשחק עם מילות השירים ולנסות את כוחם בכתיבה מחודשת שלהם – תוך ביטוי ערכים ראויים יותר, כמו למשל "ללא הבדל דת גזע ומין", ו"כבוד האדם וחירותו". כך הם גם לומדים את השירים, גם לומדים לכתוב שירה, וגם מאותגרים לבטא, בשירה, ערכים שוויוניים ומכבדים. ולכך בדיוק מעודדת היחידה (הקטנטנה) לשוויון בין המינים במשרד החינוך: ללימוד ביקורתי של היצירות, כדי לא לותר עליהן, אך לא לתת להן לשטוף את מוח התלמידים בערכים שאינם עולים בקנה אחד עם ערכי היסוד של החברה הישראלית ומערכת החינוך שלה.
 
את כל המידע הזה על פעילות המשרד שאבתי מן הידיעה ב"הארץ" שדווחה על הדברים ביום שני ה – 26 בינואר ("צריך לפתוח את ספרי הלימוד למציאות חדשה", של מיה סלע, בעמוד 11; לא מצאתי את הלינק); אותה כתבה שממנה שאבה, ככל הנראה, גם גולן, את הבסיס להתלהמותה. אז אם אין במשרד החינוך "אגף" פמיניסטי חשוך, ולא צינזור, ולא מחיקה, ולא פסילה, אלא רק לימוד ביקורתי ויצירתי של התרבות העברית – על מה בדיוק הזדעקותה של אבירמה? האם היא משום ששכר הפובליציסטים נקבע על פי מספר מילים, או משום ששכרן של נשים התוקפות "פמיניזם מיליטנטי" ו"תקינות פוליטית מסרסת" נקבע על פי מידת השלתחותן ונאמנותן ל"חבר’ה"?  

נ.ב. בבירור לא רשמי שערכתי עם משרד החינוך (שיחת טלפון) התברר לי שאבירמה גולן לא טרחה לדבר עם המשרד או לבקש את תגובתו, אלא פשוט בחרה לטעות ולהטעות כראות עיניה, בלא שום בדיקה. היתכן שהלהיטות להשחיר את פני הפמיניסטיות המצנזרות הביאה לרשלנות מקצועית חמורה? בעיתון לאנשים החושבים?

ועוד - ראו תגובתה של מיכל פרנקל לאותה כתבה ואותו עניין.