שקפקפים – על כנס "שקוף"
באתי. לא שלא הסכמתי עם הצורך בעיתונות חופשית, רק שהסיבה שיצאתי מהבית וממקלטי הבטוח מאחורי מסך ומיקלדת, היתה כדי לפגוש את איריס יער אדלבאום לקפה. היה שווה. המפגש עם איריס, בעיקר. מי, מה, איפה?
גג פרטי ופריקי מעל לשוק הכרמל, עם אדי וניחוח זבל ורעש המכונות המנקות את השוק. נכחו בכינוס כ- 150 איש ואישה, להערכתי, הרוב המכריע צעירים מאוד, בעלי סגנון אחיד, צעיר, זרוק. אנשים בראשית הקריירה, נראה היה שהניסיון המצטבר על הגג לא גדול. היו עוגות מאפי בית, תרומת המשתתפים, וקופסא לתרומות למימון הערב.
המיצג האומנותי היה של משורר מחאה שהלחין לחנים מוזרים, מדוקלמים, של שיריו ושר אותם.
נכחו מעט מאוד עיתונאים ותיקים ומנוסים כמו ענת סרגוסטי או דניאל בלוך ונוספים, אך מעט (אני לא טובה בחיבור שמות לתווי פנים – אתכם הסליחה).
מה הם רוצים?
שקוף רוצים לפעול, כהצהרתם, נגד השתקת העיתונות על ידי הממסד. אני איתם. בשבוע שבו נכחתי (שוב) שחוסר צדק אינו יכול להיראות משום שהשר השקוף ונקי הכפיים טלפן לעורך העיתונות החופשית, ועוד תחקיר חשוב נגנז, המעט שיכולתי לעשות, הרי, הוא להגיע לכינוס הזה.
מה מדאיג אותי?
מדאיגות אותי שלוש השאלות המנחות את הקוראת ההדיוטה לאג’נדה של שקוף:
| 1. גם אתם חושבים שהשילוב בין הון, עיתון ושלטון מסכן את הדמוקרטיה הישראלית? |
כן, כן, כן!
| 2. מדאיגה אתכם הגישה הבידורית בחדשות, התמעטות הערכים, וההיסחפות אחר ספינים ומניפולציות? |
כן, אבל הגישה הבידורית לא שייכת לאג’נדה של שקוף, היא עניין של סגנון. השאלה עצמה משקפת ששקוף לא ממוקדים. מי שלא מבדלים לעצמם יעד מעוצב כהלכה – אין להם לאן לחתור. ברכה לבטלה.
| 3. גם אתם מעוניינים בשיח ציבורי אחר, שישרת את האינטרסים של כל הישראלים ולא רק את אלה של בעלי ההון ובני בריתם? |
כבר יש כזה, קוראים לו ‘האינטרנט’, ויש בו כבר הרבה אינדיבידואלים שעושים עיתונות ופובליציסטיקה חופשית ושלא דופקים חשבון. ע"ע הבלוגוספירה, nfc, העוקץ, הגדה השמאלית, אתרי חדשות פרטיים קטנים ואפילו השתתפות הציבור בדיווחי המלחמה האחרונה, שעקפו את ההשתקה הממסדית.
השאלה היא האם עיתונאים שגדלו בעיתונות הממוסדת, מסוגלים לייצר לעצמם זהות אישית עצמאית מבלי שיהיה להם גב של ארגון או מרחב מדורג, היררכי, שניתן להאבק בו על עמדות כח? אני מסופקת. העובדה שבדו"ח ההוצאות של שקוף – אחת ההוצאות הראשונות היא ללוגו לארגון (לוגו לא שקוף! מי הכינ/ה את הבריף? מי עיצב/ה?) וכרטיסי ביקור, משקפת קונפורמיות. וקונפורמיות לא יכולה לעשות מהפכות. במהפכה, כמו במהפכה: היחידים עושים מעשה, הארגון עוטף אותם בדיעבד. ואז מתחילה ההסתאבות. כאן – אולי בשל טעות אסטרטגית ואולי בשל מחשבה הנטועה עמוק בקיים – הם התחילו מהארגון. הקימו ממסד שיאבק בהשתקה הממסדית, ואף תיארו את רוח התכנים שיהיו בו. ככה, מראש. הכתיבו.
שקוף מבטיחה הבטחה יומרנית ולא ממוקדת, שיש להיות כל מה ששקוף מן הסתם היא לא, על מנת לנסות לקיימה: צריך יכולת ארגון גבוהה, כזו שתייצר כנס פתיחה שהוא ארוע יחצני מהדהד – ולא משהו מקומי על גג מעופש בשוק הכרמל…ראו לעניין זה דוגמאות טובות כמו המאהל הנודד או ועידת העשוקים. צריך יעד ברור ומובדל שאינו מערבב בין הביקורת על טעמו הקלוקל של לוח השידורים ליעדיה הגבוהים של ההתאגדות. צריך אג’נדה מחדשת ושמכירה בקיים – הניתוק מכל העשייה עד כה – כולל תשובתו של נתי יפת לאדם בקהל ששאל למה צריך את שקוף כשיש כבר nfc, שהעלתה בי את האסוציאציה של הפתגם המיוחס לפלובר: מי שאינו יודע את ההיסטוריה, מבזה את העתיד. צריך בעיקר מנהיג/ה משוגע/ת לדבר, nut-case עם דבקות מוטרפת במטרה, וצריך (טפו טפו טפו) כסף, ולהכיר בחשיבותו של הכסף כמשרת מטרות טובות, לאהוב ולרצות אותו, במקום להתחנן לתרומות (כן, נתתי 10 ₪ בכניסה). צריך לעשות את הספין של החיים עם הסברה ששולחת עיתונאים להשתולל ברשת עם כל ידיעה שירצו לדחוף.
יסלחו לי המארגנים, שאני איתם כמובן (ואני מניחה שהם יודעים זאת מרוח הטקסטים שלי לאורך השנים) בכל אחד מהיעדים שהגדירו אולם חשה ששקוף עלולה להיות בבחינת "הדרך לגהנום רצופה בכוונות טובות". סגנון הפעולה הזכיר לי קצת את הקבוצות המרקסיסטיות של פעם. השיגו כותרות, שיחקו בחסמבה – ועדיין המעמדות רק הולכים ומתקטבים.
מה אני רוצה?
| אני רוצה לראות פה עוד יואב יצחק, ומאידך – עוד הלמו.אני רוצה שהעיתונאים הללו יורידו את השקפקפים, ילכו על החול הלוהט, ייצָרְבו, ידרכו על קיפודי ים, ויחשפו כל סיפור. |
או, אם להדגים בלייב: אני רוצה שהחווייה של השבוע האחרון – במהלכו ניסיתי למצוא מדיה מודפסת שתעלה סיפור עיתונאי טוב המעביר ביקורת על התנהלות משרד הרווחה וגיליתי שכולן מאויימות ואינן מעלות כעת שום אייטם נגד משרד הרווחה, לא תחזור על עצמה. בלית ברירה, עם הכובע של ‘עיתונאית אלטרנטיבית’ – אני אדאג שהסיפור יעלה. בלי רישום עמותה, כרטיס ביקור או מדיניות עריכה המחליטה איזה אופי יהיה לחדשות ש’אף אחד לא יכול לצנזר’.
תוספת מאוחרת לפוסט – גילוי נאות:
מאחר ומתקיים כאן תת-דיון על nfc, ראוי להזכיר שאני כותבת (חופשית) ב-nfc פחות או יותר מיום היווסדו. הרבה ממה שאני יודעת על עיתונות חופשית למדתי מיואב יצחק ואתרו.
תוספת 2: מה קרה עוד באותו ערב? פוסט המשך.
חנה, אני אנסה לענות על פי סדר מסוים, בתקווה להבהיר כמה דברים.
אנחנו לא רוצים לפעול נגד השתקת העיתונות על ידי הממסד.
אנחנו רוצים לפעול לטובת קידום פתרונות חברתיים לבעיות שונות, על ידי מודל שמאפשר עיתונות שעוסקת בבעיות לעומק, ובתמהיל פרוגרסיבי יותר מבכלי תקשורת אחרים.
כל השיטה הכלכלית בעולם מעוותת, אצל האמריקאים נשאר בשימוש רק פריט 1 ממאה, חצי שנה מרכישתם. והעיתונות המסחרית גם היא חלק מזה, היא חיה על תרבות הצריכה ולכן תצא נגדה רק עד לנקודה שבה זה יתחיל לשכנע בקנה מידה נרחב.
זאת רק דוגמא אחת לשיח שלא ניתן לקיים כיום בשום מקום אחר ושבגללו ההכרח בו שקוף מוקדם.
(פיספסתי את הסיפור עם השר, אפשר פרטים או לינק?)
הגישה הבידורית מטרידה אותי והיתה אחת הסיבות להקמת שקוף, כי כ-50% מהציבור ניזונים בעיקר באמצעות הטלוויזיה, והבידוריות משטיחה את המציאות ומצמצמת את יכולת השיפוט המושכל. חובת המהדורות (2, 10) היא להביא מידע יותר מלא והן לא עושות זאת.
נכון, כל המידע כבר קיים. אבל כדי להנגיש אותו למיינסטרים, נבחרה הדרך של הקמת אתר חדשות גדול עם עשרות עובדים (ראי צמרת דירוג האתרים בישראל). זאת הדרך לחשוף מידע לרבים שאינם גולשים בכל המקומות שהזכרת.
אני לא מסכים איתך בעניין הקונפורמיות והקמת הארגון, אבל שיהיה. במקרה שלי זה היה או להקים זאת כך, או לא להקים בכלל. בחרתי בכל זאת לנסות.
לעניין התכנים – מהרגע הראשון הובהר וסביב זה אנשים התאספו, שמדובר בהקמת אתר מקצועי, כזה שיהיו בו עורכים וכותבים, מפיקים וצלמים. ייתכן שנלך בהמשך למודל יותר התנדבותי וקהילתי. הרבה אנשים שואפים לכך.
תשובות על השאר אולי בפעם אחרת. אומר רק שברור שנעשות אינספור טעויות, ושבכל יום יש דברים שאפשר לשפר. זה מה יש.
אענה לך תשובה קונקרטית לגבי חלק מהסעיפים בתגובתך מאוחר יותר – הדיון הזה חשוב בעיני לכשעצמו.
רק אומר בינתיים שבין "קהילה" ל"עיתונות מקצועית", יש עיתונות grass-roots שצמחה ברשת, כיוזמות-יחידים שמינפו שינויים גדולים, והיא בעיני היחידה שאכן מייצרת הבדל.
את ההשתקה של העיתונות ע"י הממסד אני חיה כבר לפחות עשור, יש לי עשרות דוגמאות אמיתיות לגמרי. אם היא לא היעד שלכם אלא השטחת התכנים, הרי שזה מחזיר אותנו לשאלה שעולה מדברי – לאן אתם חותרים? לא ממש ברור, למרות שהקשבתי וקראתי.
כאמור, אני מסכימה עם כל הסעיפים, ויהיה עצוב אם הכוונות הטובות תובלנה למקום הלא נכון. אולי אני מנוסה מדי ביוזמות חברתיות, אבל אינני אופטימית לגבי סיכויי ההצלחה זו שלכם. אשמח להתבדות.
שלוש השאלות
תודה
"שאלה היא האם עיתונאים שגדלו בעיתונות הממוסדת, מסוגלים לייצר לעצמם זהות אישית עצמאית מבלי שיהיה להם גב של ארגון או מרחב מדורג, היררכי, שניתן להאבק בו על עמדות כח? אני מסופקת. העובדה שבדו"ח ההוצאות של שקוף – אחת ההוצאות הראשונות היא ללוגו לארגון (לוגו לא שקוף! מי הכינ/ה את הבריף? מי עיצב/ה?) וכרטיסי ביקור, משקפת קונפורמיות. וקונפורמיות לא יכולה לעשות מהפכות. במהפכה, כמו במהפכה: היחידים עושים מעשה, הארגון עוטף אותם בדיעבד. ואז מתחילה ההסתאבות."
אני לא מבין, את רוצה אינדיבידואלים שיקימו ארגון שיפעל בצורה אנטי-ממסדית וכל זאת בלי שום דבר שיזהה אף אחד כחלק מהארגון?
נדמה לי שיש כאן פרדוקס. אי אפשר להקים ארגון בלי להיות מאורגנים והשמירה על אינדיבידואליות זה התפקיד של אינדיבידואלים ולא של ארגון. אין דרך לדאוג לאינטרס של כלל בלי להקים ארגון.
בכך את בעצם משחקת לאלה שתומכים בחוזים אישיים ואינדיבדואליות קיצונית פיקטיבית.
אורי אבנרי אמר שהדבר החשוב ביותר אצל עיתונאי זה להבין את התפקיד החברתי שלו. אם החבר’ה האלה יבינו את זה אז המטוטלת תתחיל תנוע לכיוון הנכון.
רבים מאנשי עבודה שחורה – שנראה לי שהוא דוגמא בולטת למה שעליו את מדברת – שותפים בגרעין המייסד של שקוף. על הפרק עומד גם שילוב האתר בשקוף, במסגרת מחלקת התוכן שלנו לקשר ישיר בין בוחרים לנבחרים. נראה לי שאנחנו מכוונים לאותו הדבר.
RS – אני מסכימה עם הסיפא.
נתי – לא צריך עיתונות "אחרת" שתקשר בין בוחרים לנבחרים. אם עבודה שחורה מוטמעת אליכם, היא מאבדת את עולמה, שמה שמייחד אותו הוא הפעילות העצמאית. הרעיון שם הוא ליצור בדיוק את הפרובוקציה הנכונה שתגרום לנבחרים לפתוח דלת.
מחלקת תוכן??? אילו עוד מחלקות יש? אתה יודע מה היקף העבודה העיתונאית והתחקירית של nfc? לדעתי עד היום אין שם מחלקות, אלא רק אנשים עובדים בטירוף עם ברק בעיניים.
Grass roots זה כשאסתר הרצוג כותבת נגד הרווחה בווינט, אתר ששייך לאחת ממערכות העיתונים שהושתקו (סיפור השר יצא בקרוב). זה לא בהכרך במנותק מהעיתונות הקיימת. פועלים על פי מפת השטח ומנווטים חשיפות, דיעות ותחקירים בהתאם.
יוצרים פרובוקציות, מכניסים רשימות של כותבים לכמה שיותר מקומות במקביל. אתה מבין, מי שלא יגלוש לשקוף לא ידע שאתם קיימים. ככה לא משנים סדרי עולם. ברמת האנקדוטה – אני כותבת פה ושם בגדה השמאלית. למה רק פה ושם? כי כשכתבתי ב- 12.7.2006 מאמר שפחות או יותר שרטט את מסקנות ועדת וינוגרד ואת הקולות הנשמעים היום סביב עסקת השבויים) על הסיבות שיצאנו למלחמה, ושלחתי להם, הם הסתייגו כי זה כבר פורסם אצלי באתר והם רצו "חומר מקורי". מלחמה, קונצנזוס בעדה, אני כותבת נגדה בתקופה שלא הרבה מעזים, ולגדה יש מערכת עם מדיניות. זה ממסד בעיני.
Grass roots זה העוקץ. Grass roots בהיבט אחר זה אתר מקום, שמנהלות שתיים מהבית כבר שנים ושעשה שינוי רב במה שהציבור יודע על פגיעה מינית. אגב, האתר היחידי שמעולם לא דחה לי אף רשימה בגלל מדיניות, הוא nfc. מה יקרה לעיתונות החופשית כשיגישו לך מאמר לאומני מתלהם במיוחד? מה תגיד על זה מחלקת התוכן?
נתי, שוב חשוב לי להדגיש – מטרותיך מטרותי. אני חושבת שהדרך שבחרתם עלולה לא להביא אליהן. קצת להאט את הקצב, להתחיל מפוזיציה של "סוכנות ידיעות" שמפזרת אייטמים ורשימות על פי עקרונותיכם ומציפה אותן גבוה במדיה, שמייצרת ספינים וחשיפות, ה"ממסד" יכול להגיע מאוחר יותר, כשתשתפשפו, כשיהיו דימוי ציבורי איתן שיביא מימון כבד יותר לקיום "ממסד" עם טווח פעולה חתרני, וכיו"ב.
שהגיעה אלי לאאוטלוק הרגע וממשיכה את תשובתי:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3569816,00.html
חנה ספרן היתה שם כשאני הייתי שם – מותקפת ציבורית עד עפר על "בגידה" במדינת ישראל, אבל עיקשת ועולה לשידור / כותבת בכל מקום שהצליחה להידחף אליו.
כנס לאתר שלי, הקש "מלחמה" במנוע החיפוש, תמצא אינדקסים שהעלתי כדי לייצר מסה מההתנגדות למלחמה, תמצא שם גם אותה.
עיתונות בלתי תלויה צריכה לחשוף עובדות ולומר את האמת. עיתונות כזאת צריכה היתה לומר כבר מזמן את האמת שאין כל סיכוי שהחטופים בצפון נותרו בחיים ושברור לחלוטין כי רון ארד אינו בין החיים ולהפסיק ולהשתתף בטלנובלה ומצד שני ללחוץ על התקדמות במו"מ בעניין גלעד שליט בארם יהיה מאוחר מדי. אני מעריך מאד את עבודתו של יואב יצחק והאתר שלו אך הם עוסקים בעיקר בנושא אחד , חשוב ביותר אמנם, והוא נושא השחיתות הציבורית והפוליטית. בשאר התחומים הם מבטאים ימין קיצוני, מדיני וכלכלי, בסגנון מתלהם ולא נעים. אני מקווה ש"שקוף" יהיה אתר לוחם בכל התחומים ופתוח לכל הדעות אך בסגנון תרבותי ואנושי, לגופו של עניין ולא לגופו של אדם.
אני לא מקבלת (ואף דוחה על הסף) את האמירה שהוא מבטא ימין קיצוני. העניין הוא אחר: מי שמציבים את זירת הטוקבקים ומציפים בכתיבה מתלהמת (ולרוב לא עיתונאית, לא חוקרת וגרועה) הם אנשי הימין. הם הבינו כבר מזמן איך עובדת התקשורת הוירטואלית ולכן הם שם. העדרנו משם אינה הופכת את הזירות שהם כבשו לזירות של "ימין קיצוני". סליחה שאני שוב חוזרת למלחמה, אולם כשהגדה השמאלית והעוקץ חיפשו "חומרים מקוריים", ובמקומות אחרים דיקדקו בשאלה האם עמדות הכותבים חופפות לחלוטין למדיניות האתר – nfc היה המקום היחידי בו עמדות שמאל אנטי-קונצנזוס וכאלו שעוררו ביקורת קשה – פורסמו בלי שמישהו שם בכלל ימצמץ. לא צנזורה ולא אוריאנטציה ימנית. נראה לי שגם העיתונות הממוסדת (פרינט ואינטרנט) וגם אנשי האינטרנט כשלו מלהבין את העיקרון הזה של עיתונות חופשית, שמוביל האתר של יואב יצחק. הוא היה הראשון שפתח את הפובליציסטיקה לכולם. בעוד שבווינט ישב עורך דעות שהיה מתווכח איתי על דיעותי ומערבב לי פיסקאות, ב- nfc אתה שולח רשימה והיא עולה תוך מס’ שעות. ימין, שמאל, פמיניזם, שוביניזם, בעד, נגד, הכל.
זה גם האתר היחידי שהצליח לקעקע את אולמרט, למרות שהעיתונות הממוסדת מנסה לייצר מראית עין שהיא זו שעשתה את זה.
יש לי תחושה שהנטיה שלכם ביוזמה הזו, להגדיר את האחרים כ"לא מספקים את הסחורה" על מנת להגדיר את עצמכם, חוטאת למציאות.
לגבי החטופים, רון ארד וכו’.
מאתר ששיקולי העריכה שלו כוללים "חשש לעורר אנטגוניזם".
שזה סוג של השתקה עצמית מרצון – וכבר בשלב הגוּריוּת.
אבל כמו שכתבתי במקום אחר – אם הגור יגדל ויפתיע, אשמח לאכול את הכובע שאין לי במיוחד להפתעות כאלה.
הי חנה, אכן היה כיף ועוד נשמע על חוויות ההמבורגר אני מקווה.
לגופו של ענין (התגובה המלומדת נמחקה וזה שחזור דהוי) – מישהו פה הזכיר את אורי אבנרי, וזה בדיוק מה שחסר ביוזמה הזו. אורי אבנרי התחיל משוחרר ועם מכה בעין של הממסד, בלי לחשוב פעמיים. אחרי שנתן כמה מכות בריאות, התחילו להקשיב גם למסרים העמוקים.
ניכר שיש פחד שהופנם כבר בישראל, פחד מנומק שמבוסס על עובדות, ונתי דוקא היטיב לתאר באתר שלהם את ההתנכלות לעיתונאים סולידיים שהפרו את קוד השתיקה של הממסד (כמו רוזנטל שביקש לחשוף את ההון של האחים עופר וכולי). על רקע הטראומות האלה, קמה היוזמה, השאלה אם היא לא לקחה איתה את דפוסי הפוסט טראומה, כלומר הפחד וזהירות היתר של מי שנפגע ברותחין.
אולי הלקח הוא לא נכון, כלומר, לנסות ולבנות ארגון חסין כל כך ומאורגן כל כך וזהיר כל כך, שאף ממסד לא יוכל עליו ואף בעל הון לא יפגע בו בתגובה לפירסום לא מחמיא. אולי זה לא נכון כיון שאף פעם אי אפשר להיות מוגן לגמרי, אלא צריך להמשיך ולהיות זריז יותר ומדוייק יותר במכות.
מכל מקום בוא נקווה שנתי מרדים את הכרישים ופתאום יוציא קפיץ כזה עם כפפת אגרוף בקצה ישר לעין של הממסד המושחת.
הדוגמא של יואב יצחק היא טובה מאד כיון שהוא באמת מבטא איזו קונספציית גרילה שאינה יודעת חת, מתכופף ומרביץ שוב, "צבא קטן וחכם" שלא איבד את האינסטינקט.
אני רואה גם משהו אחר, בין השיטין ואולי אני טועה, מקווה שכן, שהפגיעות מהממסד האלים (אלים לאחרונה נגד עיתונאים שפורצים את האיסורים הלא כתובים) יוצרת התקשחות. כך, מול הגל הגואה של השוביניזם הממוסד והבטחוניסטי, מאמץ שקוף קו שעומד על גבול השוביניזם גם כן (הערתי לנתי על כך בהעוקץ שלדעתי יש פחות מידי נשים בקרב ה"קובעים", למעשה אין אף אשה, והוא קצת נעלב מזה). זו לא ביקורת הורסת, אלא הצבעה על תהליך שהתרחש בשמאל בכלל. מטיפים לסוציאליזם אבל עוסקים במשהו אחר, סוציאליזם כפי הבנתי לא קיים ללא שוויון בין המינים או לפחות מתן דגש גבוה מאד לערכי חינוך, רווחה, שוויון, רשת בטחון, וכולי. אי אפשר רק להלחם במי שנלחם בערכים האלה, צריך גם "לעשות אותם" בפועל.
ישראלי, גם אני תמיד שמחה לאכול כובעים מסיבות טובות.
).
איריס – אני מסכימה עם ההבט השוביניסטי, שנזהרתי מלהעלותו בעצמי (תראי, השתקה עצמית שאת והישראלי מדברים עליה…) כי זה מאוד "מצופה" ממני. אכן, זה נראה כמו "התארגנות של בנים". כדאי ללכת לפוסט הקודם שלי על פמיניסם, לקליפ של ג’ורג’ קרלין, כדי לשמוע מה יש לו לומר על זה (תראי איך הכל קשור
וכמובן שהפוסט "אברום, שרימפס ופרוטקשן מוניציפאלי" כבר נכתב ויעלה כשזה ימצה את עצמו, הערב או מחר. יש למה לחכות
איפה המקום האחר שכתבת בו? מעניין אותי לקרוא דיונים נוספים בנושא.
העיתונות לא יכולה לעסוק בשום דבר ונושא לעומק, מסיבה פשוטה: המשכורות של העיתונאים. השאלה אם בעלי העיתונים משלמים מעט כחלק מקונספירציה הון-שלטון, או בגלל שהם סתם נוגשי עבדים וקמצנים, לא ממש רלוונטית. אלה שני צדדים של אותו מטבע שרק השוקנים והמוזסים זוכים לראות. ואם יש בידיי מידע נכון, אחד מאלה גם עומד בקרוב להקים מגזין סקס.
ההערה שלך על עבודה שחורה, חנה, היא בקליפת אגוז משל על הטקסטים באחרים שכתבת בעמוד הזה, החל בפוסט וכלה בתגובות. כל כך הרבה שטחיות, כל כך הרבה חוסר הבנת הנושא והכרת הפרטים (וגם רוע וזלזול באחרים: הכתמת הקהל בערב שלנו בצורה כה מכוערת היא גם לא מדוייקת וגם לא ראויה), שזה כמעט אבסורדי שאת כאן בפוזיציה של מבקרת עיתונות. כתיבת ביקורת שכזאת דורשת היכרות עמוקה ורצינית יותר עם מושאיה.
אין לך באמת מושג מה נאמר בשיחות עם מייסדי ומפעילי עבודה שחורה ומהן התוכניות בהקשר לאתר, אין לך גם מושג איך ייראה עמוד הבית של שקוף ומה יהיה ייחודו, נראה שאת גם לא ממש מכירה את נתוני הרייטינג של האינטרנט, מתעלמת בדוגמא שלך אודות דבר אחד (שיקולי עריכה בגדה השמאלית) מעניין אחר לחלוטין, והוא שבגדה השמאלית בכל מקרה נמצאים המשוכנעים, אז מה כבר עושה פרסום שם, משכנע אותם שוב? (או אולי צועק לעולם "תראו כמה אני חכמה ונאורה"?). זאת עוד נקודה מרכזית מאין כמוה בהקמה של שקוף, שנראה שאת פשוט לא ערה אליה.
שקוף נבנה על בסיס הרצון להגיע אל המיינסטרים עם המסרים שלא מקבלים חשיפה מספקת בתקשורת. בשלב הראשון נעסוק בשקוף יותר בהקשר הכלכלי-חברתי ובהמשך גם בהקשר המדיני. מכיוון שהתודעה הקולקטיבית מתעצבת בעיקר באמצעות הכותרות הראשיות (מחקרים וכאלה..), המטרה שהוצבה היתה הקמת עמוד בית חזק באינטרנט. אני לא יודע מאיפה הדיבור הבטוח כל כך בהקשר לרייטינג העתידי של שקוף, אבל כמי שהיה עורך ראשי של אתר חדשות במשך תקופה, אני חושב אחרת לחלוטין ומסיבות טובות למדי. ההסברים הללו גם שכנעו מאות אנשים בשנה החולפת, חלקם מבינים בתקשורת לא פחות ממך (רוזנטל, סרגוסטי, בלוך, דבורית שרגל ואחרים). זה עדיין לא אומר ששקוף יצליח, אבל הרעיון בטח איננו מופרך כפי שמתואר כאן.
במילים אחרות, חנה – אם תרצי להיפגש ולהבין קצת יותר לעומק את הנושא אשמח (הפרטים שלי גלויים ברשת), זה יאפשר לך לעשות עבודה עיתונאית מעמיקה יותר. כרגע יש כאן כל מיני טענות שהן אולי נכונות בהקשרים מסוימים, אבל אינן קשורות בהכרח לשקוף. הסיבה שאני לא עונה כאן לכל הסוגיות היא שמדובר בהסבר שייארך כנראה אלפי מילים.
ואגב הדיבור המתנשא כאן על עיתונאים צעירים שהממסד כבר בלע ועל הפחד מלעורר אנטגוניזם וכן הלאה. גם לי יש מאמר מה-12.7.2006 (12:42), והוא לא התפרסם באתר של משוכנעים, מה שזיכה אותי בהרבה קללות מהקוראים:
http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=382765&sid=126
עניין השוביניזם אכן פוגע ומעליב איריס. בדיוק במידה שהיו אומרים לי שאני גזען, או שהעובדה ששקוף לא עוסק בווליום חזק יותר בעניין המזרחי נובעת מזה שאני מזרחי שמתנכר למוצאו או איזו שטות דומה. כמה רחוק כבר אפשר ללכת? באמת, סליחה שלא נולדתי אישה, ושאח"כ עוד העזתי ללכת וליזום הקמת אתר חדשות מבלי שאני עוצר גברים מלהצטרף, כל עוד אין מספיק נשים בארגון.. זה פשוט מגוחך.
זו דמגוגיה להגיד שאתה מתנצל שלא נולדת אישה ושלא תחכה עם היוזמה עד שיהיו מספיק נשים. אבל אתה ודאי יודע את זה, בתור מי שאמון על כתיבה פובליציסיטית. אמרתי על סף השוביניזם, כי בינתיים מדובר בהתחלה, אבל יש חשיבות גדולה מאד לצעד הראשון כהצהרת כוונות. היה אתר מבטיח מאד ברשת שאמור היה להוות פורטל אינטרנט שמרכז את המיטב בחדשות, דעות, ובלוגים. בין מייסדיו היו "מנהלי האינטרנט" והטובים בתחום עיתונות רשת. מבין עשרה, נידמה לי, בהתחלה לא היתה אף אשה אחרי כן מצאו אחת, צעירה נאד מתחום הטכני. האתר נסגר די מהר, ונידמה לי שהדברים קשורים. אתה לא צריך להיות "מזרחיסט" אבל לדאוג שיהיה ייצוג, ודוקא יש, למשל אתה. כך לגבי נשים, לא צריך דוקא "קול פמיניסטי" אלא בצניעות, לדאוג שיהיה ייצוג בדיוק שווה, באופן צנוע וקטן כזה, בלי הכרזות, פשוט שזה יקרה. לא מתיימרת להיכנס בנעלי מייסד או עורך, אבל מקריאה ברשת, באמת לא חסר נשים בתחום, חלקן פחות טובות או יותר טובות, הן בהחלט באותה רמה של האחרים בשקוף.
תהליך דומה בגדה השמאלית עומד לדעתי להוריד את האתר הזה לרמה של אזוטריה לא חשובה אפילו בתור כרוז למשוכנעים. אתר שמאל רדיקלי על טהרת יוצאי הפלמח בערך, זה אפילו לא בדיחה
–
דוקא בגלל המסר המוצהר, סוציאליזם (!!!) אני לא רואה איך אפשר לחמוק מזה בתירוצים מן הסוג הטכני. זה כמו "עוד מעט אני אשלם לך משכורת בינתיים תחכה, כאשר אגמור לשלם לעצמי מה שאני רוצה, בינתיים שאני אתנצל שאני מיליונר ואתה שכיר אומלל בלי אוכל ?"
לא מכירה את עבודה שחורה במתכונת 3.0 שלו, אבל בגירסא הקודמת הוא סבל גם כן מתת ייצוג בעייתי של נשים, שוב, לנוכח המסר.
אתה יכול להיפטר מהביקורת שלי בקלות, אם לא היית מגייס את הדגל של שוויון חברתי.
זה מתחיל בזה שנשים נתפסות כמתנדבות או מזכירות ונגמר במה שקרה בהארץ, שאף אחד לא מקבל משכורת כמו שצריך. סוציאליזם 101
הוגדר חד משמעית שבמוסדות שקוף יהיה מספר שווה לפחות של נשים – בוועד המנהל, בוועדה העיתונאית ובמועצה הציבורית. כמובן שגם באתר נעשה הכל כדי שיהיו מספיק נשים. בנענע, כשהיה רוב גברי גדול מדי לא קיבלתי עורכים עד שמצאתי מועמדת ראויה לתפקיד. הניסיון להשוות את מספר העורכות לעורכים היה קו מנחה לאורך כל התקופה שם.
גם לי חסרות נשים ברשימת המייסדים. חסרים לי שם גם ערבים, בדואים, נכים, רוסים ועוד. מאוד רצינו בתחילה להצליח לאסוף מדגם מייצג אמיתי ולא הצלחנו (אולי את זוכרת איריס את הדיווח על הנושא הזה מפגישות צוות ההיגוי, זה עלה ביתר שאת). נמשיך לפעול בכיוון הזה בהמשך. אנחנו בסה"כ ממש בהתחלה.
חנה, מקריאת הפוסט אני מקבל תחושה שאת מצפה למהפכה. זה נחמד וזה רומנטי אבל בהעדר זרוע צבאית, זה לא מאוד פרגמטי.
הייתי שם על הגג, והתחושה שאני מקבל מהטקסט שלך היא שנתת לעיניים לכסות לך את האוזניים. ונתת לדעה אישית על איך ומה, לעצור אותך מלתת הזדמנות לדעות נוספות, וחבל.
סבא שלי היה אומר שבין כל שני יהודים יש שלוש דעות, וכולם צודקים. חלקו הראשון של המשפט נכון. חלקו השני, מסתבר, לא ממש.
שמאשרת כל מילה מדברי בפוסט הזה. למעשה חשבתי שתפתיע אותי לטובה. בהמשך לדברי הישראלי – הנה כובע שאני נאלצת לאכול. נתי, במקום להגיב עניינית לדברי, ואם שגיתי לדעתך בפרט זה או אחר – לתקן אותי, אתה בוחר לעשות לי דה לגיטימציה אישית ולטפול עלי חוסר הבנה, ואף "רוע וזלזול", אישום שהסאב טקסט שלו בנאלי להחריד, כמעט גרוטסקי, כשמבוקר מגיב לשיח ביקורתי. לא כל מי שחולק/ת עליך, מרושע/ת כלפיך. זה נקרא פלורליזם. ככה אתה רוצה לייצר עיתונות אחרת? זו לא נראית לי הדרך. כמו כן, נתי, אתה לא תצליח לעשות לי דה לגיטימציה. ממוקדים ממך ניסו במשך השנים ולא הצליחו. אני מציעה להחזיר לכן את הדיון מולי לפסים סבירים ולתת תשובה לביקורת.
לגבי השוביניזם, ענתה איריס כהלכה. אם יש משהו שקוף בהתארגנות הזו, ששמתי לב אליו מלכתחילה, הרי שזה המכניזם התרבותי הסמוי. ההגמוניה תמיד שקופה לבעליה. בחירתך לענות לאיריס בתירוצים בנאליים אינה רדיקלית במיוחד. חבל.
אני אשמח להמשיך דיון אמיתי, אם תבחר לייצר כזה.
בנוסף ל"מחלקות"? האם אתה מצליח לרדת לסוף דעתי? אתה לא חייב לקבל אותה, אבל כדאי לנסות להבין אותה.
אני לא מצפה למהפכה. אני מייצרת אותה, בעבודה סיזיפית, כבר שנים. זה בדיוק ה- ISSUE – לא להקים ממסדים מסואבים כדי להחליף את הקיימים, אלא ליצור מציאות אלטרנטיבית, שאף מייצרת בסופו של דבר שינויים והתאמות בממסדים עצמם. זה תהליך שקורה בהזדחלות איטית כבר שנים. אני יכולה לתת לו עשרות דוגמאות שהייתי מעורבת בהן בעשור האחרון, למשל, של עיתונות אלטרנטיבית שיצרה השפעות על החברה, על קהילות, על חקיקה ואף על המדיה עצמה לסוגיה. וזה ממשיך לקרות. אלו לא סתם יוזמות יחידים אלא המוני יחידים שבמשך השנים גם נהיו מקושים ביניהם, נעים על הציר שבין יריבויות ושיתופי פעולה ממוקדי נושא.הכמות שיצרה הפזורה הזו הפכה לאיכות. לו היינו "ממסד", היינו משפיעים מעט ומתמוססים מהר, כפי שראיתי שקורה ליוזמות "ממוסדות" וכפי שאני צופה שיקרה ליוזמה הזו (וכן, אני מוכנה בשמחה להיווכח שטעיתי).
אני קוראת שארצות הברית פותחת משרד אינטרסים נציגות דיפלומטית באיראן, מה שמחזיר אותי לרעיון המקורי שלכבודו התכנסנו. אםשר לסחוט את אוכל השרימפס (כסף תמורת השתקת האירוע המביך) כדי לקבל סיוע בארגון משלחת נשים למען הגונדי נוחודי. נא לשמור על הקרדיט וזכויות המייסדות למקום טוב (גם אם בשורה האחרונה) של המשלחת.
לא הבחנתי בשום אפליה, מגדרית או אחרת. המושג בכלל לא מתחבר לקבוצות האלה, שהן נאורות ומתקדמות.
צריך להזהר מלהשליך מניסיון העבר על מערכות חדשות שלא מכירים. הצעתי לנשים להצטרף והן סירבו.
חנה, אני בהחלט אופטימית ביחס לשקוף. זאת התארגנות מסוג חדש שיש בו צורך חיוני ודוחק, על רקע נסיבות של שפל כלכלי-חברתי ותקשורתי שטרם היו.
למען הגונדי נוחונדי וכבר סיכמנו שאת כבר שם ואני חוזרת על הכרטיס המשותף שלנו בחזור, לא? מי צריך את אברום?
שושי,
"הצעתי לנשים להצטרף והן סרבו" הוא משפט טעון מאוד, בעייתי מאוד. השפה היא אחרת, הסאב-טקסטים אחרים, ודי מובן שנשים לא מצטרפות ליוזמות שאינן מוסברות להן בהקשרים תרבותיים עימם הן יכולות להזדהות. אני טוענת לכן שאין דבר כזה – אם אין נשים, לא מקימים יוזמה. נקודה. כי אין לה זכות קיום אם השפה התרבותית שלה היא גברית בלבד ואינה אטרקטיבית לנשים. לאחרונה טענתי מול נימוק דומה שניתן לגבי מיעוט נשים בכנס הייטק ברעננה, שמדובר ב"יגעת ולא מצאת – אל תאמינ/י". שם טענתי שמיעוט נשים הוא מעילה בכספי משלמות המיסים שאינה טובה מאלו המצויות בכותרות העיתונים בימים אלו. אני מאמינה בכך לגבי כל יוזמה. עוד לא קרה לי שבאמת התאמצתי – ולא מצאתי נשים. אם אין מספיק נשים – אזי באופן גורף, בכל תחום שהוא, סביר להניח שלא נעשה מספיק מאמץ (והמעט שנעשה היה טריוויאלי ולא יצירתי) להביאן.
אולי איזו שיחה תעשה קצת סדר.
וכל זאת, בלי להתייחס לפחות למשהו אי אפשר, אז אבחר ראנדומלית את האחרון – אין שום גישה של ישן מפני חדש תוציאו. התייעצתי בדרך עם עשרות אנשים שגילם גבוה משלי בעשור או שניים לפחות, בהם לא מעט עיתונאים, מתוך כבוד וסקרנות אמיתית שהובילה אותי להקשיב היטב למה שיש להם לומר על סמך הניסיון העשיר שצברו. אני באמת לא מצליח להבין מאיפה האמירה הזאת, כמו גם אחרות.
ואף יותר ממשהו. ע"ע דברי גלעזר בכנס החטיבה הצעירה באגודת העיתונאים (וראה תגובתי אצל דבורית על ההשתקה http://cafe.themarker.com/view.php?t=532112 ).
לגבי אתר סקס – לכולם כבר יש ערוצי עידוד זנות ואביוז מיני. What’s new? העיתונות ככלל היא חלק מהמארג הממסדי, הדורסני, במקום לשמש "כלב השמירה של הדמוקרטיה". או שהיא משמשת, בעצם, ככלב השמירה *על* הדמוקרטיה, שלא תתחיל להראות סימנים דמוקרטיים, פלורליסטים והומאניים, רחמנא ליצלן.
הסיפור הוא שנתי שלח אלי, מלבד בקשה לתמיכה מיידית עם הבאנר בבלוג שלי, שנעניתי לה מיד, הצעה לשלוח מאמר מושקע. דבר שהושיב אותי מיידית על מחשב לכתוב מאמר, דבר שבדרך כלל אני מתעצל בו. התגובה הראשונה היתה תודה והבטחה שהוא יקרא אחר כך. אחר כך בא ממנו מייל במלים הבאות:
אני מאוד מאוד סלקטיבי
> בבחירת התכנים, כל עוד יש לנו כמות
> מועטה מהם, ואני
> מבקש אם אפשר להמתין עם שליחה
> לעוד כמה חודשים" שלי זאת נראתה נסיגה תמוהה- אחרי שבהתחלה הוא הזמין אותי לשלוח.
ההמשך עם הטיעונים הנוספים שלו נמצא ב"עוקץ".
נושא המאמר אגב היה "מהפכנות וצבא בישראל" ובמחשבה שניה הייתי עושה בו תיקונים ואולי זוהי עכבה לטובה, אבל זה לא משנה את ההרגשה הכללית.
בעקבות הדיון בהעוקץ עברתי על המאמר והוא יותר טוב ממה שזכרתי מהקריאה הראשונה, יש בו לפחות תובנה אחת מאוד מעניינת וחדשנית. ועדיין – הוא לא מצוי בליבת הדברים שנרצה לעסוק בהם כרגע, לכן, ברשותך, נמתין עוד, אא"כ תרצה לפרסם במקום אחר. סליחה שעודדתי אותך לכתוב מיד, טעות שלי. כרגע אינני מעודד מצטרפים לשלוח מאמרים כי אנחנו עוד לא ערוכים לכך.
אבל מכיוון שאת כמעט האדם היחיד שבשבילו הכותרת הנ"ל נתפסת כמחמאה, אני נעצרת באמצע ההתעצבנות, ומחייכת קצת.
את יודעת מה את מזכירה לי? כשעבדתי בארגון הגדול ביותר של יועצים ארגוניים, מעולים, באמת באופן יחסי לשוק ובאופן מוחלט, בכל פעם שהיתה עולה יוזמה חדשה כולם היו מגייסים את מיטב כישורי הניתוח שלהם ומסבירים, בטוב, הכל בטוב, למה אין לה סיכוי. מפליא שהם צדקו בסוף, לא?.
אני לא נכנסת בכלל לתכנים של מה שאמרת, עם חלק אני מסכימה ועם חלק לא ובאשר לשאר אני לא יודעת – ואני חושבת שגם את לא ממש יכולה לדעת הכל עד הסוף – אני מדברת על הסגנון (הממ, לא הפעם הראשונה בעצם, כשאני חושבת על זה).
אל מי את מפנה את השיח הביקורתי שלך, כפי שאת קוראת לו? אל עיתונאים צעירים ושלוכים בשקפקפים? באמת. את רוצה, תציעי להם יעוץ. מההתחלה לרפות את הידיים ככה, זה מתנשא, וזה מאוד לא תורם.
ומשהו אחרון: כל העשיה הזאת שעליה את מדברת, הפיזור באינטרנט וכו’ – בחייאת. נו, באמת. זה מה שיש לי לומר. זה לא ייצר שום תהודה, בכלל, והעובדה שאת אמרת או חשבת את זה קודם לא נספרת אצל איש.
בקיצור – תעצבני אותי, אם את רוצה, אבל לנתי לכי תציעי עזרה. רוב האנשים עסוקים עכשיו בלעשות את המיליון הראשון (ביורו, כולם ירדו מהדולר) ולא ביוזמות חברתיות. אז זה לא לפי רוחך ושיטתך? באמת?
חוץ מהעובדה שהיא מעצבת כעת חלק מהכותרות (ע"ע יואב יצחק התיקים של אולמרט), יש לי גם סיפורים אישיים קטנים שעשושינויים גדולים, באינוונטר.
יש ביוזמה הזו גם עיתונאים ותיקים. אני מהמרת, מניסיון, שיש גם אינטרסים מסחריים או אחרים שאולי המארגנים אף לא מודעים אליהם.
הוזמנתי להשתתף ביוזמה, לא לנהל אותה. אני מאמינה שהביקורת (שהיא, אגב, לכשעצמה בבחינת נאה דורשת נאב מקיימת בכל האמור בעשייה חברתית
מהסוג שאני חושבת שאפקטיבית – השמעת קול אישי) היא סיוע לכוונה הטובה של המארגנים. היא מנומקת ומציעה אלטרנטיבה.
אהבתי את התגובה שלך, מהכותרת עד הסיפא
לעצבן אותך ולו קצת.
כרגיל, אני מגיע לדיון באיחור, אבל יש דברים שחשוב שיהיו באויר:
איריס וחנה: אם אתן חושבות שיש צורך דחוף בעוד נשים בהנהגת "שקוף", אנא מכן – רכשנה מניה, והצטרפנה לעבודה.
נכון לעכשיו, רשימת מקבלות המשׂכורות של "שקוף" מונה 3 בדיוק, שתיים מהן נשים (נתי הוא השלישי). זאת ועוד, במקרה של מחסור במזומנים תקבלנה הנשים את משׂכורתן ראשונות, שכן לפי כללי המערכת נתי תמיד אחרון במקבלי המשׂכורות אם אין מספיק לכולם. והיופי בכל זה הוא ששיקולי מין לא ממש שׂחקו כאן תפקיד. נתי הוא שם כי הרעיון והיוזמה שלו. יעל והילה שם משום שהן מוכשרות ואידאליסטיות.
מצד שאר העושׂות והעושׂים במלאכה הכל בהתנדבות. אנא, התנדבנה!
כי כנרת צודקת לגמרי – אפשר לעמוד מהצד ולהעביר ביקורת כמו שני הזקנים מהחבובות (למה לא זקנות? שוביניזם!), ואפשר להפשיל שרוולים ולהצטרף. אפשר אפילו לארגן כתבה מפרגנת ב-NFC, שאנשיו ודאי ישׂמחו לא להיות הבודדים במערכה.
אחרי ראיון של נתי אצל לונדון וקירשנבאום. לא הופתעתי לראות שעמדותיהם קרובות לשלי. זה נראה לי בייסיק, ברור, משהו שגם יזמי שקוף יגיעו אליו בתוך שנים ספורות. אתה מבין – אחרי שנים שאני מתנדבת בכל דרך אפשרית למטרות שמתנקזות לשבירת חסם ההשתקה הממסדית והשמעת קולות חופשיים – לא ליוזמה נאיבית וחסרת סיכוי בממסדיות והכבדות שלה, אתנדב עוד. אני ממשיכה, בדרכי, וחוברת לא מעט לכוחות רדיקליים שעושים שינוי. זה לא יבוא משקוף, סורי.
אשמח להתבדות, לאכול את הכובע.
לטעמי, הקמתם ארגון שיתן לכם בית בסביבה כאוטית, ממסד משתיק משלכם. לא יותר מזה. ירון לונדון הסביר טוב ממני את ה- bias והגבלת התכנים המובנית בגישה ואת המקום הסובייקטיבי של כל עיתונאי/ת.
הספין של "בואנה תתנדבנה כדי לתקן את ההדרה שאנחנו יצרנו" לא יעבוד. יצרתם אותה כאחרון הממסדים, אל תזרוק אותה לפיתחינו. כאן, זה אפילו מתחיל להרגיז אותי.
הקישור של המילה "שקוף" בפסקה "מה הם רוצים" מוביל לאתר למשכנתאות.