האישי הוא הפוליטי

הדירוג של מדינת ישראל במדדים הבינלאומיים של חינוך, השכלה ותעסוקה, נמוך במידה שגורמת לכולנו לצקצק בלשוננו. תחשבו מה יקרה כאן בעוד עשור או שניים, כשמיליון ילדים שהמדינה הזיקה להם בחקיקות הללו נגד נשים גרושות וילדיהן, בגישה המתעמרת שתוארה כאן, יצאו אל עולם המבוגרים.

לאור הדברים שיפורטו לעיל, החלטנו – ד"ר אלה קנר ואנוכי – לפרסם פוסט משותף בנושא. להלן; – רקע: הטרדה, בוררות, פסיקה באוגוסט 2004 נמסרה לארגון קולך תלונה של אשה צעירה, שהגיעה לראש יהודי - מדרשה ללימודי יהדות בתל אביב – והוטרדה מינית ע"י הרב המלמד, הרב יוני מילוא. הנושא נבדק במספר פרקטיקות בדיקה, ביניהן של רבנים, של [...]

את ההורים שרואים לקונות ערכיות קטנות בהתנהלות המערכת, אולם חוששים לדבר שמא יפגעו ילדיהם, אני יכולה להרגיע: האחרונים שנפגעים הם הילדים שהוריהם אומרים את אשר על ליבם. להיפך – המערכת מתייחסת לכך בזהירות וכובד ראש. כפי שאמרה לי פעם אחת ממנהלות החטיבות בעיר בגילוי לב נדיר: "ככל שלא נעים לשמוע משוב, כשאני מול הילד שלך אני יוצאת מהאוטומט וחושבת על כל דבר". כלומר, הצעד הראשון ליצירת עולם טוב יותר הוא להתבונן ולשאול שאלות, והשני – לדבר.

ולא נותר לי אלא לומר תודה לנעם אדרי. אמנות שאינה חודרת את מעטה הנרטיב המיינסטרימי של אסתטיקה ומסר, היא אמנות משעממת. אותי לפחות. כי אין שום יופי ביופי. יש יופי בהתרסה על הסדר הקיים. יש יופי בלקחת את מה שאת עושה הכי טוב – במקרה של נעם זו האמנות – ולהשתמש דווקא בה כדי להתריס על הסדר הקיים.

מותו של אביוזר כמו יובל זמיר אינו מעציב, אולם הוא גם אינו מהווה נחמה לקורבנותיו, שכן המעשים ארוגים מרגע שנעשו ב- DNA הפיזי, הרגשי והקוגניטיבי שלהם. לגבי הזונות שרצחו את ד"ר ללוש – מדובר, כפי שציינה פרקליטתן, בנשים מוחלשות מתחתית המדרג החברתי. כחברה מצפונית, חשוב שנזכור שמי שרצח את ד"ר לוש הם מאות ואולי אלפי גברים שניצלו אותן, החפיצו אותן, חדרו לגופן מכל כיוון אפשרי, סחרו בגופן, השפילו ועינו את שתי הנשים הללו לאורך חייהן. ד"ר ללוש בכללם. אני מקווה שהחוק להפללת הלקוח יביא בסופו של דבר לצמצום התופעה הזו.

סוגיית הדרת נשים הינה סמן לשלוש תופעות חשובות: 1. אנו פטורים מעתה מלשאת בהפגנות את השלט "הכיבוש משחית", כי הוא כבר השחית לאומנות היא במהותה חיבור בין פונדמנטליזם דתי לתאוות בצע פשוטה של אבנים ודם. היא קנאות. ואחד מביטוייה המיידיים והברורים של כל קנאות – היא שנאת נשים (מיזוגניה). קשה מאוד (למרות שאפשרי!) להיות יהודי/ה [...]

הטלפון שאילצו את מוסי רז לעשות לתחנה מעיצומה של "חקירה תחת אזהרה" בגין ניהולו של רדיו חופשי, אינו שונה במהות הכפייה תחת איום מיידי שבו, לבקשות והכרזות שמקריאים חטופים למשפחותיהם או לצבא/לארגון ששלח אותם, אל מול מצלמת החוטפים. מליוני לוחמי חירות וערכי כבוד האדם בעולם, לא חזרו בסופו של תהליך מאחת החקירות הללו.

"חוק חזקת הגיל" הרך אינו חוק אלא סעיף, שמוחל באחוזים בודדים ממקרי הגירושין בהם התנהגות האב עוינת וקיצונית, הוא אינו מעכב שוויון אלא נותן מענה למצבי קצה של אי שוויון, אין לו קשר ל"מניעת אבהות" או כל מצג שווא אחר, הוא לא מנע מעולם אבהות שווה, משמורת משותפת או כל הסדר אחר של הורות נורמטיבית עד שוויונית.

  מי שעדיין לא בסוד העניין, חשוב לזכור: היום זה במאה שערים, מחר ברחוב שלכם/ן כי עשרה גברים החליטו להקים בו מניין. זו לא בעייה של החרדיות – זו בעייה של כולנו. יש לה הבטים של ביזוי שלטון החוק, עבירה על כבוד האדם של נשים וגברים כאחת, עבריינות, אלימות נגד נשים ואנשים (שימו לב להמון [...]

כשדבורית שרגל הפנתה אותי הבוקר למאמרו של קלמן ליבסקינד במעריב (קישור יתווסף כשיעלה ל- nrg), לא חשבתי לכתוב שוב בנושא ענתות. את כל מה שהיה לי לומר אמרתי בפוסט קודם בנושא – תגית מחיר, שדן בהבטים המיזוגנים של ההתרחשויות, משמאל ומימין. את מה שכדאי לנו לדעת סיפרו בהרחבה בלוגריות ובלוגרים אחרים (יש קישורים בפוסט המקורי). [...]