אדריכלות זו אמנות ויזואלית (רם כרמי כמשל)
תשאל אדם על הספר שהשפיע עליו ותקבל תמצית של אישיותו, או לפחות מפתח לנשמתו. רם כרמי, מבכירי האדריכלים בישראל אם לא הבכיר שבהם, הושפע מאיין ראנד, או ליתר דיוק מהווארד רוארק גיבורו השטוח והחד מימדי של "כמעיין המתגבר". או כתשובתו של כרמי עצמו לורד לי במדור "ספריות" של הארץ:
מה הספר שקירב אותך לתחום עיסוקך?:
- "כמעיין המתגבר", מאת איין ראנד. בספר הזה מתואר ארכיטקט הנלחם על האדריכלות שלו ומנצח – הוא עשה תוכנית, לא קיבלו את התוכנית שלו אז הוא הלך ופוצץ את כל הבניין. בחיים האמיתיים – כל תוכנית טובה שאני עושה מוהלים אותה במים, מוציאים לה כמעט את הנשמה, אבל אני לא הורס ולא מפוצץ את המבנה, כי כמו כל אבא טוב אם הילד שלך יוצא קצת לא לפי התוכנית שלך ולא הכי מוצלח, אז אתה לא פוגע בו ולא אוהב אותו פחות. כולם היו בנייני.
אתמול הוא התארח בסדרה הדוקומנטרית "גיבורי תרבות" של ערוץ 8, מצלמתו של אורי רוזנווקס עקבה אחריו, כשהוא מדבר עם סטודנטים בבצלאל, מבקר באתר הבניה של "הבימה" המתרוממת בימים אלו כדי לחלוש על שדרות רוטשילד בואכה מרמורק ושדרות בן ציון, ומגיב לטענות כנגד מתחם התחנה המרכזית החדשה.
למי שלא בקיא ביצירתו, חתימת ידו של כרמי (יחד עם זו של אחותו עדה כרמי) טבועה על אחד המתחמים המגלומניים ביותר שנבנו בישראל – בית המשפט העליון בירושלים, וגם על התוכנית למתחם בית ראש הממשלה אותו הגדיר ארכיטקט ידוע (שכרגע לא אזכור את שמו אבל את ההגדרה שלו לא אשכח) "ואגינה עם שדיים".
את הביקורות כנגד הנזקים האורבניים שהבניה הגרנדיוזית של כרמי מביאה עלינו, אשאיר לגדולים וטובים ממני. (אסתר זנדברג: ארכיטקטורת כיבוש, התעללות אדריכלית, הלל שוקן: תכנון בית ראש הממשלה נראה כמו מבצר לקראת הפצצה אטומית של אחמדינג’ד", שלמה אשכול, מהנדס העיר ירושלים, גם הוא על תכנון בית ראש הממשלה: "תכנית זוועתית בצורה בלתי רגילה" ועוד)
אני דווקא רציתי להתייחס לכמה אמירות של כרמי שתפסו את אוזני אמש. למשל "אדריכלות זו אמנות ויזואלית". אמנות? ממתי אדריכלות זו אמנות? ולמה דווקא ויזואלית מכל שאר הפונקציות שאדריכלות צריכה לשרת? ורק להזכיר – אמנות לא מתקיימת כדי לשרת שום צורך. אמנות קיימת למען עצמה. זה הכל. לעומת זאת עיצוב לנגזרותיו (שאדריכלות היא אחת מהן) נוצר לצרכים ספציפיים מאוד. לשרת מטרה. במקרה של אדריכלות זה לשרת את האדם שיחיה או ישתמש בבניין ולא להיפך.
למשל הפרוייקט הזה בשכונת המשתלה בצהלה. רק מהסתכלות בזויות החדות, בפסי הבטון שלא הולכים לשום מקום, בחללים המרובעים הענקיים שלא ברור איזו גחמה הם בדיוק משרתים – זה כואב בעיניים, שלא לדבר על המחשבה מה יקרה לגוף אנושי רך במגע עם אחת הפינות האלו. על האכזריות לנוף המישורי המעוגל של האזור אני ממש לא מדברת, רק על העובדה שבן אדם בשר ודם צריך לחיות בתוך ערימת הקוביות האכזרית והבלתי ברורה הזאת.
שמוביל אותי לאמירה הגאה מאוד של כרמי שהוא הביא את "הברוטליזם" באדריכלות לארץ ועשה את זה טוב מכל האחרים. אחת הדוגמאות שציין בגאווה הוא מעונות הסטודנטים באוניברסיטת באר שבע. מפלצת של מסדרונות בטון ועמודים חשופים (מבטון כמובן) תקועים בתוך נוף יוקד שגם ככה הוא חסר רחמים…
בסרט מסנגרת עדה כרמי על אחיה ומציינת שהטענה שחוזרת ונשנית כנגדו היא טענת הפונקציונליות (או ליתר דיוק אי הפונקציונליות) של הבניה שלו, ותוהה האם חלומותיו של האדם לגבי ביתו אינם פונקציונליים? האם רוח הבית אינה פונקציונלית?
אז עדה כרמי – כן! בהחלט. למה אתם מזלזלים בו. באדם. זה שיאלץ לחיות בתוך האדריכלות הברוטלית שלכם? לא מספיקה הברוטליות של הסביבה, של הפוליטיקה, של החברה? של המדינה הזאת? גם את מקום המפלט לנפש המעונה של ביש המזל שאיתרע מזלו לחיות כאן, גם המפלט הזה צריך להיות ברוטלי?
יפה המבנה והמתחם של בית המשפט העליון בירושלים. לי הוא מזכיר את האמירה של ז’בוטינסקי "גאון ונדיב ואכזר". אין ספק שיש כאן גאונות. גם אכזריות. נדיבות? חמלה? אנושיות?
אגב, יש כאן אין סוף מסדרונות וחללים ענקיים ושיש (עצים וירק בחצר דווקא אין אבל למה להיות קטנוניים), לעומת זאת אולמות המשפט עצמם קטנטנים ומאוד לא נוחים לישיבה. האם לא לצורך שירות מערכת המשפט נשפך כאן כל כך הרבה כסף? ועל צדק בכלל עוד לא דיברנו.
בראיון עם כרמי הוא חוזר שוב ושוב על האמירה "מה הבניין רצה להיות?" ואני רוצה לחזור ולהזכיר לכרמי – זה לא מה הבניין רצה להיות, זה מה האדם רצה להיות. כי הבניין קיים לשימושו של האדם. לא להיפך.
פעם הגדירו את האדריכלות כ"הומניזציה של המרחב". כרמי כנראה ממשיך לדבוק בברוטליזציה של המרחב, ו"היצירה" שלו היא המשך ישיר של הדה-הומניזציה של המצב, של הסביבה, של המדינה.
(יואב לרמן מ"עוד בלוג תל אביבי" תפס את כרמי מסביר על הסיכול הממוקד שביצע בשדרות תרס"ט. שווה האזנה בעיקר מהשניה ה-30)
חשבתי לסיים בצילום של דינוזאור הבימה המפלצתי, אבל למה? למה לשפוך מלח על פצעינו הפתוחים גם ככה. (מי שבכל זאת רוצה לקרוא מקבץ אמירות על הפרוייקט הנתעב – יואב לרמן קיבץ למעננו מבחר לינקים בנושא) ורק שאלה אחת קטנה - איפה החמאס כשצריכים אותו? מה הקמצנות הזאת על הקסאמים? אי אפשר לבקש רק אחד קטן על הבניין לפני שיעמוד כאן לדיראון עולם?
מסכימה גם, כמובן כמובן, לעניין היוהרה והאיכס הכללי של הפרופורציות המוגזמות, חוסר הרגישות לאדם ולקנה המידה האנושי בפרט, הרהב, והאגו שלפעמים ברור שאין גדול ממנו.
הביקורת על בית ראש הממשלה ממש מתבקשת. הוא מביש ומביך, אותנו כמדינה (לא גדולה ולא עשירה, אבל מאוד יהירה, כך נראה), את האדריכלות הישראלית, ואת מוסד ראש הממשלה.
העלית מלן נושאים וקשה לעכל את כולם מתוך הזעם, המוצדק מאוד, העולה מדברייך.
ארכיטקטורה היא אחד הפשעים הגדולים של האנושות. עם זאת אין להאשים את הארכיטקטים בכך. כמו שברצח לא מאשימים את האקדח אלא את ז;ה שלחץ על ההדק.
ארכטקטורה היא בפרוש גם אמנות. זה שיש בצידה שימושיות, לא מקטין את מידת האמנות שבה. אם תפקידו של הארכיטקט זה לבנות דברים שמושיים זו שאלה פילוסופית שהתשובה לה היא בפרוש לא- כן. רוב הארכיטקטורה שאנחנו מעריכים היום, אין לה כלום עם שימושיות. אלא יותר הגשמת קונצפט.
זה שרוב מכריע של הארכטקטורה בעולם הוא פשע בפני עצמו, ופשע באופן מימושו, לא ממש קשור לארכיטקטים. את האשמהב יש לתת למי שרושם את הצ’ר, או מאשר את הקונצפט. הם הפושעים האמתיים.
שאלה יותר חשובה היא, מי הזמין אותו לדבר עם הסטודנטים….
http://www.hoolly.de/notes/על_מחקר_המבנים/Eintr?ge/2009/1/10_מאמר_עשירי_בסדרה-_תגובה_למאמר_של_טולדו_.html
מקווה שהקישור יעבוד
אז אני קוראת
חושבת , אוי אם הייתי במקומך לא הייתי מוצאת את המילים
(את מאמינה לי שהיום נאלצתי לעשות את זה, לקחתי שתי נשימות וכתבתי תגובה)
ואז אני קוראת אותך, ומקבלת קצת כוח
באמת במושגים אני לא מבינה
אבל יוהרה (ראיתי שמיכל כבר כתבה)
מגלומניות
וסוג של"יותר" ממשהו
שאני כנראה לעולם לא אבין….
מסכים לחלוטין עם דברייך.
דרך שלי לומר דברים בנושא:
http://www.hor-ack.co.il/blog/?p=53 .
על אף הרתיעה המובנת שלך, צריך לדבר גם על בנין הבימה, כדוגמא האחרונה מבית מדרש זה שאינו רואה אנשים, בטח לא כאשר הם הולכי רגל על המדרכה.
לשם כך אפשר לקרוא אצל יואב לרמן:
http://www.tlv1.co.il/?p=2040
וגם http://www.tlv1.co.il/?p=2052
(גילוי נאות: הכותב הוא אחד מאלה. כלומר אדריכל)
בעיני זה בהחלט גובל בפשע כנגד האנושות.
למגיב ללא השם – אני לא מסכימה איתך שהאחראי הוא זה שכותב את הצ’ק. כי זה שכותב את הצ’ק לא מבין שום דבר לא בתרבות ולא באדריכלות ולא באנושיות (ברוב המקרים) הוא מבין בכסף.
לעומת זאת האדריכל צריך להבין באדריכלות וצריך גם שתהיה לו תפיסת עולם אנושית והומנית כי בניית בנינים יש לה מטרה. בניגוד לאמנות היא לא מתקיימת למען עצמה. בנינים נבנים עבור בני אדם. ואת זה רוב האדריכלים שכחו או לא התייחסו לזה מעולם.
אגב, הקישור לא עובד.
עידית – אכן. זה ההיבריס. תחושת האני ואפסי.
אפשר היה לשמוע את זה בתגובות של כרמי לטענות שלמשל בתחנה המרכזית אי אפשר למצוא כלום.שאם אתה רוצה להגיע לאוטובוס בחיים לא תגיע בזמן כי זה מבוך מסובך שלא מאפשר התמצאות בו
ברור לך שהוא לא קיבל את ההערה הזאת. בעיניו זה יפה וזה מספיק.
וכמובן שלדעתו כולנו לא מבינים שום דבר.
יונתן – אתה צודק. ולספדי צריך להקדיש פוסט בפני עצמו.
איתי – אשמח אם תרחיב לגבי בית הבימה מנקודת המבט המקצועית שלך.
אני באמת כתבתי את הדברים מנהמת ליבי ולא התייחסתי לפרטים הקטנים ולבעיות הארכיטקטוניות, כי היה לי חשוב לדבר עקרונית על תפקיד האדריכל.
בקיצור – התרחיב?
תודה.
אדריכלות נחשבת ל"אם כל האמנויות" ובודאי שמכילה הרבה מהאמנות, גם מהעיצוב, אדריכלות היא תכנון ועיצוב בניינים, אלו לא פסלים אלא מרקמים מתפקדים בד"כ, יש בה מן הכל, גם עניינים טכניים, גם פונקציונליות, גם צורה, גם צבע, גם חלל, גם אור, גם פרוגרמה, גם תפקוד
מה שכן, יש גם באמנות, וגם בעיצוב וגם באדריכלות אלמנטים של אוננות
אוננות היא לא דבר בהכרח רע, אבל בתחומים אלו, כשזה יותר מדי "משחק" זה נהיה כזה
רם כרמי. מה אומר. קטונתי, מצד אחד. ומצד שני הוא נהיה קטון קטנטן, עם הדבר המחריד שנבנה מעל הבימה, שיפוץ שערורייתי וחמור, גם עם התחנה המרכזית ההיא, גם עם הסקיצה לואגינה המגלומנית הזו, וחלקית אפילו בבית המשפט העליון, למרות שזה גם מתחם מרשים… וכ"ו
מקבל את מה שכתבת על העניין עם ראנד והספר הבעייתי הזה, וההזדהות עימו, זה באמת קצת מראה עוד מיהו רם, שלא מפוצץ את מבניו, אבל שראוי לחשוב על פיצוץ כמה מהם, כמו התוספת על הבימה
דווקא המרפסות במשתלה, למרות שאינני מכיר את זה, אלא מתייחס רק לתמונה, לא מזעזעות אותי, יש בהן אפילו משהו חביב לטעמי, בהגדרת המרפסת מלמעלה, אבל בניינים כמו בבאר שבע, וואהו, כן, איזו מפלצת מעונות מפחידה
ולסיום חדשות בשבילך- להרוס את הממ"ד הענקי מעל הבימה, שהתווסף כמחטף הזוי ורע, אי אפשר לפוצץ עם החמאס והקסאמים אלא רק עם איראן והשיהאבים
תודה על הפוסט אסתי
זה גם כן דרך אגב עניין של תכנון אדריכלי גרוע, לתכנן משרד ממשלתי שבו יש ספות גבוהות וספות נמוכות לשגרירים.
לגבי בית המשפט העליון והבימה.
כאשר מתכננים את שני הבניינים האלה יש לקחת בחשבון שיקולי אקוסטיקה. בשניהם. החזרות הד, בליעה של קולות, תקרה מחזירה, מאיזה חומרים התקרה עשויה ומאיזה חומרים הרצפה עשויה, מה הגובה של התקרה. זה מאוד מסובך לתכנן תיאטרון ובית משפט. עניין הקולות, האולם, הקהל והאינטגרציה של הכל הוא משימה מסובכת מבחינה הנדסית. השיקולים ההנדסיים כאן מסובכים. למשל בחיפה בית המשפט הוא חדיש אבל גרוע מבחינה תכנונית. נכנסים לאולמות ואי אפשר לשמוע כלום במשפטים. זו הבעיה הרצינית.
לגבי התכנון של בית ראש הממשלה. הוא נראה בדיוק כמו כור אטומי. המבנה מושפע מהסגנון הארכיטקטוני של ריצ’רד באקמינסטר פולר.
http://en.wikipedia.org/wiki/Buckminster_Fuller
במדע יש מה שנקרא פולרנים בעקבות המבנים האלה.
כל טוב.
ביקשת שאפרט מראייתי המקצועית.
בתגובתי אעשה ולא אעשה זאת גם יחד, ואני מקווה שבהמשך יובן מה כוונתי.
ראשית, לא כל אדריכל מצטיין גם בניתוח ובקורת.
שנית, הדבר מצריך בדיקה והעמקה.
שלישית, אין את כל הנתונים לשיפוט מקצועי שלם. בשלבי הבניה כל בניין הוא "חצי אפוי", ואין זה הוגן לשפוט את איכויותיו האדריכליות טרם יצא מהתנור. אפשר להתייחס לנקודות ספציפיות שאפשר לראות גם לגבי עוגה- האם קטנה או גדולה מדי ביחס לצרכים, האם גלשה מהתבנית או לא, האם מכוערת מדי בשביל לשים על השולחן. אבל את הטעם והמרקם אפשר לשפוט רק עם חלוקת הפרוסה הראשונה. אי אפשר לשפוט מוצר אדריכלי חלקי. ייתכן, למשל, שעיצובו ותפקודו הפנימי של המבנה יהיו כה מוצלחים שיקטינו את הצרימה של הפגמים. וגם כאן חלק מן הבקורת שהועלתה (וחוזרת תדיר לגבי פרוייקטי בניה ציבוריים גדולים)- התכניות והשיקולים מוסתרים ככל האפשר.
רביעית, אינני בטוח שהנדבך האדריכלי הוא המרכזי בשיפוט בניין זה וסביבה ובניה בכלל. "בקורת תרבות", במובנה הרחב, רלבנטית לא פחות. את זה את עושה לא פחות טוב ממני. כך גם, למשל, אסתר זנדברג, יואב לרמן (אם לציין רק שניים שאינם אדריכלים), ואחרים- לגבי "הבימה" ובכלל. במסגרת בקורת זו אשמח להדגיש (אך לא להמציא) את האבחנה בדבר ההידמות לאיקוניות של קניוני-קניות: יצירת עולם פנימי מדומיין ומנותק במכוון מהסביבה, עם קירות אטומים ומנוכרים. האם זהו גם העולם של הציבוריות ושל התרבות?
בנוסף, בפן הלא-אדריכלי, יש גם את העיניים הבריאות בראשו של כל אחד. את היחס לרחוב כולם מרגישים (עוד לפני ששמענו את ההנמקה האנטי-אורבנית של רם כרמי פה לגבי הרחוב- http://www.tlv1.co.il/?p=2052 ). את התחושה של הולך הרגל ואת חוסר שיווי המשקל לעומת העבר השני של הרחוב- כולם מרגישים. את האטימות של הבנין "הציבורי"- כולם מרגישים. לא שקודם הוא היה פתוח- אבל ההזדמנות שהיתה כאן הוחמצה לדורות ובגדול (תרתי משמע…).
את האפקט של החזית הדרומית, עם הזכוכית, מוקדם לשפוט. אך ספק אם היא תצליח להפוך את התחושה. האם כבודם של העמודים- שריד וזכר לבנין המקורי- יהווה משקל מספיק למתן תחושה אחרת? נחיה ונראה.
אסתי- זה לא מה שביקשת, אבל מקווה שתרמתי משהו.
עדה כרמי – באותה אסכולה של אדריכלות סימלית שהנחתה אותם בבית המשפט – אחראית לבית אבי חי, בקינג ג’ורג’ פינת קקל ברחביה, ירושלים. מה שצריך היה להיות מרכז תרבותי פתוח, פעיל, תוסס, פונה לקהילה וקשוב לה, מקדם רב-תרבותיות ומגעים בלתי אמצעיים בין יוצרים ויצירות, תוכנן (בכוונת מכוון!) כמצודה מוקפת חומות ובה חרכי ירי! (כי הוא "מתכתב" עם חומת סוליימן של העיר העתיקה, נדמה לי)
לפעמים אני שואל את עצמי את השאלה הפסיכו-תרבותית והמיותרת: האם הם "חסרי טעם" – כלומר באמת חושבים שזה "יפה" באיזשהו מובן, או שבלילה מאוחר מתחת לשמיכה הם אומרים לעצמם בעצב: איזה ביזיון. חירבנתי קוביות ומישהו היה טיפש מספיק כדי לשלם לי הון עתק עליהן.
מעבר לשאלות של אסטטיקה ופונקציונאליות יש גם את הסוגיה של ההתיחסות למרחב הציבורי והפרטי הקיים. בנושא הבימה למשל- לא ברור איך הם לא חשבו על הצל הענק שיפול על כל בתי המגורים של האנשים המסכנים שגרים בסביבה. חטא דומה עשו גם אלה שתכננו את המגדל הענק בנווה צדק. טוב, אבל בעצם למי אכפת.
שאלה קשה.
אגב דוגמא לבניין כזה הייתי מביאה את הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת בן גוריון. מדהים בעומק החשיבה הפונקציונלית ובפתרונות האסתטיים. חייבת לכתוב עליו פוסט בהזדמנות.
חיפאית – מעניין גם אני חשבתי ככה בימי לבנון השניה. כל פעם שהיתה נפילה בחיפה קיוויתי שזה יהיה על מגדלי החוף המזעזעים. מסתבר שאלוהים עם הרוע והכיעור.
איתי – תודה רבה על ההרחבה. תודה גם שהזכרת שכדאי לחכות בכל זאת עד לסיום הפרוייקט. כשזה בא ממך אני מקבלת. כששמעתי את זה מכרמי נשרפו לי הפיוזים.
אגב, אהבתי מאוד את ההשוואה שעשית בינו לבין שמעון פרס.
תודה.
עמנואל ילין – רעיון ענק. הייתי רושמת על זה סטארט-אפ כי עד שתגיע מלחמת גוג ומגוג הזו עוד יתווספו אין ספור מפלצות.
טלטל – תיקנתי. תודה. גם לי זה צרם לעין אבל לא הצלחתי להזכר בשם הנכון.
רונתי – מסתבר שגרייט מינד סינק א-לייק. אגב, גם אני לא המצאתי את הרעיון של פתרון בעזרת קסאם. אמרו את זה רבים לפני. בהחלט בהקשר של המונומנטים של רם כרמי.
רני – לחשוב על האדם? לא הגזמת?
בארץ הזאת אין מושג כזה. יש רק רהבתנות, היבריס, הפגנת גוח וכסף.
עמרם נאווי – איזה כייף לראות אותך. לונג טיים ואני מאוד התגעגעתי.
וכן, מתחם הולילנד. בהחלט.
ולגבי השאלה שלך – אני חושבת שהתשובה טמונה בשאלה. הם לא יכולים לשאול את עצמם אם זה באמת יפה, כי אם היה להם טעם וחוש ליופי הם לא היו מעמידים את המפלצות האלו. הם פשוט לא היו מסוגלים.
נטלי – אולי באמת נעשה איזה פוסט משותף על נושא ההתייחסות למרחב הציבורי?
אפשר להביא את זה מכל מיני כיוונים. לא רק הארכיטקטוני.
נראה לי חשוב ביותר.
ועדיין
תראי איזה יופי מבפנים
לא??
http://www.dezeen.com/2010/01/07/hoto-fudo-by-takashi-hosaka-architects/
(מתוך בלוג של מעצבים על מעצבים מכל התחומים…)
נכון, מעונות הסטודנטים בבאר שבע נראים זוועה, אבל מי בדיוק מסתכל על מתחם בית ראש הממשלה מלמעלה? זו הדרך הרצינית לבחון עבודה אדריכלית?
אבל זה מילא, עניין של טעם.
לא הבנתי מה הבעיה שלך עם המשפט "אדריכלות זו אמנות ויזואלית". מדוע את לא מאמינה שאדריכלות יכולה להתחשב בסביבה בה היא נמצאתף כמו גם לתת דגש למראה האסתטי החיצוני? בעולם ובארץ יש מבנים שהם לגמרי אמנות בעיניי.
אבל בהחלט החללים והמסדרונות והבלאגן שלא מאפשר למצוא את הדרך בסבך המבוך המפלצתי הזה. שלא לדבר על הנזק האורבני לכל האזור.
תודה שהזכרת והעלית שוב את הפיל הבכלל לא לבן הזה.
http://www.hoolly.de/notes/על_מחקר_המבנים/Einträge/2009/1/10_מאמר_עשירי_בסדרה-_תגובה_למאמר_של_טולדו_.html
נראה אם ילך עכשיו…
פעם הרחבתי מעט לבקשתך (התגובה השניה שלי, למעלה).
אני ממשיך וחושב על זה פה: http://www.hor-ack.co.il/blog/?p=256 .
בעיקר כהמשך דיון לאשר שרון רז העלה פה:
http://www.notes.co.il/sharonraz/64616.asp?p=0 .
קול עבה, נמוך, כמו מבנה כבד וזורה אימה