הספריה הביתית שלי (פוסט משורשר)
"לא היו לנו רהיטים ולא וילונות, לא סדינים, לא מגבות ולא כלים. לא היה לנו רדיו והכי גרוע לא היתה לנו ספרייה…" אומר מרסל רייך רניצקי מבקר הספרות והתרבות מעורר ההערצה והאימה (בארצות דוברות הגרמנית), כשהוא מספר על התקופה שלו בגטו ורשא. רניצקי שהוגלה ע"י הנאצים חזרה לפולין מולדתו, עבר את השואה בגטו ורשא, וניצל באלפי דרכי ניסים קטנות וגדולות. מה שהיה קשה לו במיוחד בתקופה ההיא לדבריו, זו העובדה שנאלץ להפרד מספריו האהובים "והכי גרוע לא היתה לנו ספרייה…"
אני כותבת את הדברים כי הוזמנתי ע"י אביגיל בורשטיין להצטרף לפרוייקט המתגלגל שהתחיל בבלוגה – "הספריה הביתית שלי" (והמשיך אצל אורי קציר, איתמר, מישמיש, ו שיר דמע)
(הספריה שלי בנסיון שנכשל לתפוס אותה לכל אורכה)
מספר ספרים משוער: כמה אלפים – כמה – אין לי מושג.
ז’אנרים בולטים: פרוזה, שירה, היסטוריה ארצישראלית, עיון, אמנות
שיטת סידור: חלוקה לפי נושאים שבתוכם חלוקה פנימית לפי אלף בית של שמות הסופרים. המדף העליון לכל אורכו (כ8 מ’) ספרי עיון. היסטוריה. הגות וכו’ ואחר כך כל החלק השמאלי – שירה. מדף מתחתיו מתחיל החלק של הפרוזה עם חלוקה לפרוזת תרגום משפות שונות, ופרוזה ישראלית (שני המדפים התחתונים ביותר)
מדיניות השאלה: בקושי ובחרדה. (מהספרים שאני מקבלת מהוצאות הספרים, לצורך כתבות וביקורות, אני נפרדת בקלות רבה מאוד. מחלקת כמתנות וממש לא מוטרדת אם לא אקבל חזרה מהמשאיל)
רכישות אחרונות: פעם קניית ספרים היתה ההוצאה העיקרית בבית אבל מאז שאני מקבלת ספרים מהוצאות, אני ממעיטה לקנות כי פשוט אין מקום. האחרון שקניתי היה בשבוע הספר – "בית מטבחיים 5″ של קורט וונגוט שאפעס נעלם עם השנים ולא נודע מי השאיל ולא החזיר.
(בפינה שהיתה לי ב"היום בחדשות" – על החיבור בין ספרים לאקטואליה. כאן "הניסוי של השופט פוט")
היוצרים האהובים עלי: טוני מוריסון, אלזה מורנטה, דוסטוייבסקי, נבוקוב, פיליפ רות, סאראמגו, קורט וונגוט, לה-קארה, ג’ון באנוול, בולגאקוב, סטיינבק, היינריך בל, גינטר גראס, דליה רביקוביץ, אלתרמן, יעקב שבתאי, דויד גרוסמן, מאיר שלו…..
הספרים האהובים ביותר בספרייה: כולם היו בני, מה אגיד? ובכל זאת – לוליטה, חמדת, מלכוד 22, בית מטבחיים5 , הספר המשוגע, אלה תולדות, אנה לא, ירח מלא, הרוח בערבי הנחל, מרטין עדן, רביעית רוזנדורף, רגטיים, לב לבן כל כך, מסך הטורטייה, התמימים הקדושים, רביעית רוזנדורף, בינת השכוי, לביאה קטנה……
הספרים הקרובים ביותר לליבי: שני כרכי ספר הפלמ"ח (בהם יש שתי תמונות של אבא שלי), ספר ציורים של דיאגו ריוורה הוצאת פיידון משנת 1929 (שאבאשלי הביא לאמאשלי וכבר כתבתי עליו כאן), מרטין עדן הוצאת פנגווין 1946 (שאבאשלי הביא איתו ממסעותיו כימאי), פרקי יומן - מאיר הר ציון (על הסלע האדום ובכלל) שקיבלתי מתנה מההורים לבת מצווה, הספר כתביו של חיים בן דור שאמא שלי השיגה במאמצים רבים כדי לתת כמתנה לאבאשלי שעד ליום מותו התאבל על נפילתו.
לאיזה ספרים חזרת הכי הרבה: מלכוד 22, אלה תולדות, אנה לא, חמדת, לוליטה, הספר המשוגע
השורה האהובה עליך ביותר בספרים שבספרייה: יש כל כך הרבה שלדעתי שווה פוסט בפני עצמו (מבטיחה).
ספרים שלי שהייתי ממליצה כי אי אפשר בלעדיהם: והיום איננו כלה - צ’ינגיס אייטמטוב, תמונה קבוצתית עם גברת - היינריך בל, תוף הפח - גינטר גראס, למרגלות הר געש - מלקולם לורי, הבט הביתה מלאך - תומס וולף, אנה לא - אגוסטין גומס ארקס, במערב אין כל חדש - אריך מריה רימרק, מלך עכברוש - קולדוול, ספרד – מולינה, מלכוד 22 – ג’וזף הלר, חמדת – טוני מוריסון, הספר המשוגע - חיים גורי, עיר ימים רבים - שולמית הר אבן, חיי נשואים – דויד פוגל, אשה בורחת מבשורה - דויד גרוסמן, בעין החתול - חביבה פדיה, מה איכפת לציפור - חנוך לוין…
ועכשיו, אחרי הוידוי והחשיפה שלי, אשמח להעביר את הסימניה לדפנה לוי, נועם לסטר, מרית, שועי רז, בועז כהן (שהתברר שעוד הרבה לפני כולנו כתב פוסט מקסים על הספריה שלו, על הספרים האהובים עליו ולמה) ומירי שחם……. מישו מרים את הכפפה (או את המדף)?
עגנון
ס. יזהר
יהושע קנז
אהרון אפלפלד
על זה אפשר לסלוח אבל לא לאורך זמן -חביבה פדיה
תרגום
אלבר קאמי
פרימו לוי
גבריאל גארסיה מרקס
תומאס מאן
שלושה ספרים שאני אוהב במיוחד
ברלין אלכסנדרפלאץ
מתחת להר געש
הסהרורים- הרמן ברוך
סיפורים אהובים
האדונית והרוכל
הרופא וגרושתו
(אגב, האימג’ים של אמצע הפוסט לא עלו)
בספריה שעל המדף, או לספריה שבלב, יש איכויות של תזמורת סמפונית. האדם שומע את עצמו באמצעות הספרים כסמפוניה.
ותודה מקרב לב על ההעברה. זה נפלא שאפשר לעבור כך בין ספריות מבלי להזדקק לשירותיה של חברת מובילים.
(-:
אתה יוצא לנופש של שבוע, בבית מלא ספרים שממוקם ביער נידח, ופעמיים ביום מגיע חירש-אילם לבוש פראק ומביא לך אוכל, וגם מנקה ומסדר קצת
תודה שהעברת לי את המקל, אבל חוששתני שהספריה שלי לא כל כך מעניינת, ומפוזרת בין כל החדרים בבית. אולי אכתוב במקום על הספרייה שהייתי רוצה שתהיה לי
מעט הופתעתי, אסתי, ממיעוט הסופרים שציינת כאהובים עלייך ביותר; שהרי ישנם רבים נוספים וטובים [וכל נסיון לסכמם ברשימה איננו פשוט].
אני מודה, שספרים הם אחד מיני הפריטים החשובים שאני מביט בהם בהכנסי לבתים של מארחיי.
וכאן, הסידור מצביע על הכבוד שהינך רוחשת לספר [עובדה הידועה לקוראייך כאן מאופני כתיבתך ומתדירות סקירת הספרים]
סוף שבוע נעים
בעיקר בשישי בצהריים
בכל מקרה נהניתי לקרוא ולהתבונן
אני לא מבינה למה אנשים עומדים וסופרים את מספר הספרים שיש להם בבית? מה זה נותן בכלל? עושים תחרות אחד עם השני למי יש יותר ספרים כי זה אוסף? לי יש אלפי ספרים ולך יש אלף ואחד?
אז אם כבר אתם סופרים את מספר הספרים בספרייה שלכם אז הנה כמה נתונים לאוסף:
בספרייה עירונית יש 700,000 ספרים. בספריית בית הספר יש 60,000 ספרים.
ספרים הם עולמות. הם חוויות. הם ידע. הם אנשים.
תמיד מעניין לשמוע על עולמו הפנימי של האדם, במיוחד כאשר זה באמצעות ספרים.
ושאלה אחת לי אליך בעקבות מרסל רייך רניצקי:
איזה ספר אחד היית לוקחת אתך אם היית חייבת להשאיר הכול מאחור ובכל זאת לבחור באחד?
שבת שלום, יולי
מעניין, אני, כשאני מקבלת ספרים לביקורת דוקא מנכסת אותם לעצמי לגמרי, כלומר- אם הם כאלה שאני אוהבת או רציתי ואז אין הבדל (למרות שרובם נמצאים על מדף נפרד, האמת…). ספרים שקבלתי ואני לא רוצה אני נותנת בקלות, אבל נדמה לי שלעולם אי אפשר יהיה להיגמל באמת מהרצון להכניס הביתה עוד ועוד ספרים. והאמת? מי רוצה בכלל?… (-:
שאול – מסכימה איתך לגמרי לגבי כמה וכמה סופרים וספרים נפלאים שבמהירות היציאה בבוקר לא הספקתי להעלות.
גם אני אוהבת עד מאוד את קנז ואת חביבה פדיה כמובן.
את מלקולם לורי המופלא עם מתחת להר געש, את פרימו לוי ואלבר קאמי ומארקס וכמובן ואת ברלין אלכסנדר פלאץ המופלא ואיך לא הזכרתי את קורט וונגוט ואת מולינה ואת קזואו אישיגרו ואת גריהם גרין…?
ריקי – תודה. בחרתי את הדירה הזאת לפי אורך הקיר בסלון המיועד לספריה (8 מ’ כאמור) ואני באמת מאוד אוהבת אותה. מעניין שהאורחים אומרים כמוך שיש בדירה הזאת חמימות ואנרגיות חיוביות וזה נורא כייף לשמוע.
אביגיל – המרצפות המצויירות היו חלום שלי מאז ילדותי בבית של סבא שלי. באמבטיה אגב יש לי אריחים ארמניים. אגב, האם גם עכשיו לא עולות תמונות האמצע, כי אצלי דווקא רואים אותן מצויין.
דרור – השאלון הזה עם הספריה שבו הוא אחד הפרוייקטים המקסימים ביותר בעולם העיתונות. אהבתי אותו אהבת נפש (בימים שעוד הייתי מנויה על העיתון). זה גם המקום להגיד שמאוד אהבתי את העריכה שלך את "ספרים" למרות שבהתחלה כעסתי מאוד שהנדלזלץ הפסיק לערוך את המוסף. תוך זמן קצר הצלחת לבטל את כל האנטי שהיה לי ולהפוך אותי שוב לקוראת מושבעת ומכורה.
אחת העם – חיים בן דור הוא אכן חמדורי מ"הספר המשוגע". כתבתי עליו פוסט כאן ומייד אצרף לך לינק
http://www.notes.co.il/esty/43661.asp
צבי – גם אני הופתעתי מעצמי על כך שלא התעקשתי לשבת ולתת את הרשימה במלואה (של האהובים והנבחרים). אבל, מצד אחד מיהרתי לצאת לפסטיבל בירושלים ומאידך – באמת כולם היו בני. אין ספר אחד שאני מוכנה שיצא מהספריה, מה שאומר שאני באמת אוהבת את כולם. מה שאני לא אוהבת או לא נחשב לטוב בעיני – לא נמצא בספריה. גם ככה אין מקום…
הייתי מתה לראות את הספריה שלך אגב.
שלומי – תקפוץ פעם (אפשר גם בשישי בצהריים). מבטיחה לך שספרית ספרי העיצוב והארט תשבור אותך סופית (היא נמצאת בנפרד. בסטודיו שבבית ומונה ארבעה מדפים עולים על גדותיהם. כל אחד מהספרים המרהטים אותה אוצר בלום של יופי וחוכמה). ראה – הוזמנת.
גלית – אחת הבעיות שהיו לי עם המדפים זה האורך שלהם. הם הוזמנו במיוחד כי אין אורך כזה של מדפים ואני רציתי שיהיה קו נקי בלי לכלוכים של תמיכות. היה קצת בעייתי אבל התמודדנו כמו שאת רואה…….
נינה – מסכימה איתך לגמרי. ובאמת היה מרתק לקרוא את רייך רניצקי שמספר איך הצליח לשרוד בתנאים הנוראים והמייאשים של גטו ורשא בזכות הספרים שזכר בעל פה, ואז מגיע המשפט שלו שהכי גרוע זה שלא היתה להם ספריה… הכי גרוע, כן? לא הרעב, לא הרדיפות, לא הדירה הצפופה, לא המשלוחים לאושוויץ. מדהים, הא?
יולי – אני נורא בנאלית, אני יודעת, אבל הייתי לוקחת את התנ"ך.
את רואה בסוף מכל הספרים המדהימים והמקוריים ויצירות האמנות הכי גדולות, מה שהייתי לוקחת איתי היה התנך והתנך בלבד.
שועי – נורא יפה הדימוי של הספריה כתזמורת
ואני מחכה באמת למעבר אל הספריה שלך (ועוד בלי מובילים, שכידוע אריזת הספרים זה החלק הקשה ביותר במעבר דירה)
אז אנא, ארגן לנו פוסט מעולם הספריה שלך. מחכה בקוצר רוח.
טלי – זה מעניין, הספרים שאני מקבלת לא מזיזים לי במיל. אבל אני קשורה בכל נימי נפשי לספרים שחסכתי פרוטה לפרוטה וקניתי אחד אחד במהלך השנים. מאלו – אין לי שום יכולת להיפרד. באמת כולם היו בני.
תודה על ההזמנה
http://www.notes.co.il/boaz/31580.asp
וספריתך נראית יפהפיה ועמוסה בכל טוב.ובפיצ’פקס נחמדים בין לבין. כשאהיה גדולה אני רוצה ספריה כמו שלך. ובסלון. המואר
והחמים. עם המרצפות המצוירות
ושיהיה גם בוידעם לאחסן שם דברים ולשכוח, ולגלות לאחר 20 שנה.
עכשיו יושבים בבית מלא ארגזים וספריה עדיין לא הותקנה. הספרים מחכים בסבלנות בארגזים עד שימוקמו אחר כבוד על המדפים.
פוסט נפלא ואכן מפתיע לפרקים.
לכד את עיני המכשיר המנחם, המעודד, המרנין והמחייה נפש שמימין למטה, המזגן הנהדר שמאפשר לנוח בשלווה, עם רוח השכינה הקרירה ולקרוא…
בכלל, כל הבלוג הזה הוא אחד הבלוגים היותר טובים שיצא לי לקרוא בזמן האחרון.