החיים יפים

 

במסגרת ההגירה הפנימית שאני מקיימת באדיקות זה כמה שנים, נרשמת מדי פעם הרחבה של גבולות הבועה, כשמתגלה לי איזו פינת חמד חדשה (או חדשה בשבילי). הבוקר ננעץ דגלון נוסף על מפת העונג, כשהגענו אמאשלי ואני ל"יד השמונה" הצמודה לנווה אילן (בין האולפנים לישוב עצמו).

שמעו של המושב השיתופי הזה כבר הגיע לאוזני בגלל הבראנצ' הידוע והמפואר של המקום. (רק לידע כללי -מדובר על מושב שיתופי שהוקם ב1971 ע"י קבוצת מתנדבים פינים שקראו לו "יד השמונה", לזכר 8 יהודים מפינלאנד שהוסגרו לידי הנאצים). אחר כך, כשהתלהבתי מנאות קדומים סיפרו לי שגם ב"יד השמונה" יש "גן תנכ"י" וכדאי לבדוק את המקום. לכן, הבוקר, ברון בלב (תוך הדחקה מוחלטת של יומולדת 42 לכיבוש) ובהגה ביד, לחצנו גז ושעטנו לעבר כביש מס' 1. עלינו על מחלף חמד, פנינו ימינה לנווה אילן ואחר כך ל"יד השמונה". היו לנו כרטיסים לקונצרט ב12:30, אבל לפני זה היה צריך (מה צריך? – חובה!) לבדוק את הבראנצ' המפורסם.

P5220095 by you.

אז פילסנו דרכנו בין המסתערים על שולחנות השירות העצמי שכרעו תחת משא הגבינות, הירקות, המאפים ושאר מיני מאכלים, תוך כדי אנחה על מצבו של העולם המערבי ההולך ומשמין ומה יהיה…

P5220092 by you.

המקום שהיה שמור לנו, היה על מרפסת שמשקיפה על נוף עוצר נשימה של הרי ירושלים, שרוחות קלילות ממה שקרוי אויר הרים צלול כיין, הפכו אותו לקסום עוד יותר. מה שנשאר לנו, היה רק להתבסם מהנוף ומהטעמים שעלו על המזלג.

P5220093 by you.

ואם הבריזה הקרירה והנוף המרהיב לא פתחו את התיאבון, אז מייד הונחו לפנינו פוקצ'ות חינניות שהניחוח שלהן שיגר הצעה שאי אפשר לסרב לה.

P5220097 by you.

בקיצור, קשים חיינו, אין מה להגיד.

                  P5220098 by you.

ואז הגיע זמן הקונצרט. אמשלי אמנם מנויה על הפילהרמונית ומוסיקה קלאסית היתה חלק בלתי נפרד מילדותי, אבל אצלי כידוע, הידע התרבותי לא ממש מעמיק, והאוזן די גסה לניואנסים שבהבדלי הפרשנויות בין ליאונרד ברנשטיין לאלפרד ברנדל (למשל) בביצוע "הפאתטית" של בטהובן או החמישית של בראמס… לכן בחרתי את "טריו קולאז'" של רמי שולר, שהביאו לנו כל מיני שאנסונים צרפתיים, מוסיקה אירית, קצת ג'ז ושאר יצירות פופולריות להמונים שכבר לא רעבים.

          

וזה המקום לספר על השלישיה החמודה הזו. רמי שולר – מרימבה, כלי הקשה, אדם מדר – כינור, מנדולינה, עוזי רוזנבלט – אקורדיון.

P5220104 by you.

כמו בבליינד דייט. הבחור (במקרה הזה שלושה) עלו על הבמה והתייצבו ליד הכלים הדי פושטים שלהם, כי מה זה אקורדיון, כסילופון ומנדולינה אל מול פסנתר, צ'לו וכינור (נניח)? הבחורה – הקהל, לא נופל.

            P5220106 by you.

ואז. לאט לאט. כמו בבליינד דייט, מתחיל הריקוד הזוגי. צעד קדימה, ועוד חצי מבט אלכסוני, עוד חשיפה קטנה, ועוד מחווה של פתיחות, ומחיאות הכפיים הלכו והתגברו מקטע לקטע.

             P5220109 by you.

הקרח נמס. שני הצדדים מתאהבים. שני הצדדים מתלהבים. שני הצדדים נהנים. שני הצדדים לא רוצים להיפרד. עוד הדרן ועוד הדרן ועוד אחד.

אבל כמו כל התאהבות גם לזו היה דד-ליין. אין דבר. תמיד תישאר לנו פריז, או יד השמונה.

 

בקיצור, אם לא היה ברור, ממליצה בחום כמקום מקלט מהיום יום המיוזע, או לחילופין כבוקר קסום עם בן הזוג או סתם לחגוג יומולדת עם חבר…

16 תגובות ל “החיים יפים”

  1. "הבדלי הפרשנויות של ליאונרד ברנשטיין ואלפרד ברנדל (למשל) בביצוע "הפאתטית" של בטהובן או החמישית של בראמס…"
    אמנם מקדים את זה משפט המצהיר שאינך מומחית במוסיקה קלאסית, ובכל זאת עדיף למחוק (ואז אפשר למחוק גם את ההערה הזו שלי).

    נראה שביליתם היטב שם, את ואמשלך.

  2. במיוחד כתבתי את זה בניסיון להכניס למשפט אחד אלפי שגיאות – כדי שלא יבואו אחר כך להאשים אותי שאני כותבת על מוזיקה כשמסתבר שלא שמעתי על איזו סימפוניה מסתורית של שוברט.

    אתה יודע, לפעמים סיגר הוא רק סיגר.

  3. גם בבקרים הכי חמים של הקיץ, גם בעשר וצפונה רוח קרירה אדירה. משהו.
    אגב – הישוב הוא יהודי נוצרי משותף למיטב ידיעתי, והאוכל, כן, מתאים לרוח המקום, תרתי משמע
  4. אסתי
    הפוסט נחמד, אבל נקרעתי מהתשובה שלך לנועם
    :))))))
  5. כן מירי
    זה נורא מבאס שאתה עושה מאמצים אדירים לנסות לכתוב משהו שיראה מייד ובמבט ראשון שהוא שטות מוחלטת ומלא שגיאות, ואז באים ומנסים להאיר את תשומת ליבך לטעות "הקטנטנה"

    אני הולכת לעשות בדק בית לגבי יכולת הקומוניקציה שלי, שלא לדבר על מצב חוש ההומור (שלי, שלי)

  6. אסתי, יקירה
    לאור רצף הפוסטים האחרונים שלך, ובעיקר התגובות אליהן, נדמה לי שבדק הבית היחיד שנדרש ממך הוא בעניין נטייתך המעט מוגזמת לערוך בדק בית
    את לא יכולה לקחת על הגב שלך את כל ה!@#~%^* של כל מגיב ומגיב

    :))))

  7. משתמש אנונימי (לא מזוהה) להגיב 6/6/09 12:58 ב 12:58
    אני בדעה של מירי
  8. לא היו הדברים מעולם.

    כתבה מקסימה.

    אולי זה נועם שעורך גם כשהוא עוצם עיניים
    ובשורות שכתבת שם התכוונת שתישמע המוסיקה ולא רק ייקראו המילים הבכוונה מבלבלות

    והעיקר, שזה מוטו חוזר אצלי(-:
    שהזכרת את 42 השנים

  9. מירי, ללא שם, ויולי
    לוקחת לתשומת ליבי את דבריכם

    שיהיה רק טוב

  10. משתמש אנונימי (לא מזוהה) להגיב 7/6/09 9:19 ב 9:19
    אני בכלל לא מבינה מה לא נכון במשפט ההוא
  11. משתמש אנונימי (לא מזוהה) להגיב 7/6/09 9:51 ב 9:51
    בואי אסביר לך,

    מה שלא נכון במשפט זה שאסתי הייתה צריכה בכלל להתנצל על זה ,שהיא לא יודעת משהו, ויותר מזה על זה שהיא בחרה לשמוע מוזיקה "קלה" יותר.

    מה שלא נכון בתגובה של הראשון למעלה קשור למשל על העורב שגרש את הזמירים מהיער כדי שיוכל לזכות בכוכב נולד.

  12. תראי מה נהיה כאן. חבל שלא מחקת את ההערה שלי, כפי שהצעתי לך. בפעם הבאה אעביר לך הערות כאלה באימייל.
  13. מזרחי אורנה להגיב 27/9/09 16:06 ב 16:06
    ביום שישי ה25 לספטמבר הגענו בשעה 11 וחצי.הדילת היתה נחמדה אך לצערינו האוכל היה נמוכה המיץ היה דלוח הבלינצס יבש ומהחביתה נותרו רק שאריות המחיר לא מצדיק את התמורהב
  14. ישי שווישה להגיב 13/12/09 21:03 ב 21:03
    לזאת שמעליי אם אני לא טועה החליפו את ההנהלה של הבראנץ הלכתי אם המשפחה ונהננו מאוד ובאנו במיוחד מבת-ים ואנחנו גם עומדים לחזור!!!!

    והמלצרית יאנה שירתה אותנו נהדר!!!

    אני מצדיע למקום!

    כל הכבוד ושיהיה להם בהצלחה!

    נתראה שמה!!!

  15. מ א כ ז ב !!! במחיר מלא! הלכנו לחגוג יום הולדת. היה ביזיון . המתנו לשולחן שהזמנו כחצי שעה וגם אז העבירו אותנו משולחן לשולחן. לא זכינו להתייחסות של מלצר או כל עובד אחר במקום .עמוס, מבולגן כמו להגיע לאירוע המוני. ההתנפלות על האוכל והעמסת צלחות מוכרת מארוחות הבוקר בבתי מלון. היינו צריכים לבקש מספר פעמים על מנת לקבל איזשהו כד שתיה. בטח שלא מיץ גזר סחוט טרי או שרות כיד המלך כמובטח. לא עשה חשק להישאר ובטח לא לחזור . לא מומלץ בעליל!!!

טראקבאקים/פינגבאקים

  1. כל מה שאנושי | מילים מילים - 29/12/10 12:33

כתיבת תגובה