6700 ספרים חדשים וגם מכתבו של פרופ’ פרי
פרופ’ מנחם פרי, העלה אתמול באתר הספריה החדשה מכתב גלוי ותוקפני למדי, יש לציין, לממונה על ההגבלים העסקיים הגב’ רונית קן. מכתב שגם נשלח במייל לעיתונאים המסקרים את תחום הספרות והתרבות.
ולפני שאני מביאה כמה פסקאות נבחרות מהדברים, הרשוני לצטט את עצמי מתוך כתבה שהעלתי בזמנו לגלובס, כתבה שסכמה והסבירה את הבעיות בשוק הספרים אותן גיליתי לתומי כשיצאתי לכתוב על שבוע הספר ולשאול את עורכי ההוצאות למה לעזאזל הם מציפים אותנו בכל כך הרבה ספרים וכך במו ידייהם הם גוזרים חוסר חיים על יציר כפיהם – הספרים.
|
זה היה אחד מאותם ימים של סוף מאי שהוא כבר לא קריר אבל עדיין לא חם, ואני שכותבת ביקורות ספרים (3-4 ספרים חדשים נוחתים על שולחני מדי יום), נשלחתי לבדוק את הפריחה בשוק הספרים הישראלי לצורך כתבה חגיגית לקראת שבוע הספר. פרק ראשון: על החטא הקדמון, או מה זה דואופול. |
ונחזור למכתבו של פרי שאומר בין השאר (הנוסח המלא נמצא בלינק למעלה) את הדברים הבאים:
"חודש אוגוסט 2008 ישבתי כשעתיים עם אנשי משרדך ומסרתי להם מכתב שנועד אלייך, ובו הסברתי והדגמתי בהרחבה (בחמישה עמודים ובעשרה עמודי נספחים) את המשבר החמור ברוב הוצאות הספרים בארץ ואת הסכנות האורבות לעצם קיומה של התרבות הספרותית בארץ. מאז חלפו למעלה משלושה חודשים, ועדיין לא זכינו, אני ושולחַי, לשום תשובה, לא כל שכן תשובה שתפרט מה עושה משרדך במצב שהוא קריטי לעתידה של הספרות העברית. לתומי חשבתי שאת עורכת בדיקה יסודית, לאור תשעת הסעיפים שבמכתבי, וכי עלינו להיאזר בסבלנות.
המחלוקת העמוקה בינינו נוגעת בשאלה מהי אמת-המידה לקיומה של "תחרות בריאה" וכיצד יש לאמוד את "רווחת הצרכנים". מבחינתך התשובה פשוטה: אם הצרכן קונה יותר ספרים בפחות כסף, ניתן להסיק שהמצב טוב. שהרי הצרכן שופט ובוחר מה לרכוש וממי לרכוש, וחזקה עליו שבחר את הספרים המתאימים לו ביותר, במחירים הנוחים לו ביותר. אך את מתעלמת מכך שהצרכן שופט ובוחר, בלית ברירה, מתוך מה שמונח לפניו, מן ההיצע הקיים בחנות, ובעיקר ממה שמונח על שולחנות התצוגה וזוכה לעידוד המוכרות. ולפיכך מידת החירות של בחירתו נקבעת במידה רבה על-ידי המדיניות של החנות בכל הנוגע להצגת הספרים ולהכוונת הלקוחות באמצעות המלצות והנחות. בחירה שמתקיימת בתנאים בלתי-הוגנים איננה יכולה לשקף שיקול-דעת מיטבי.
אני מבקש איפוא לקבל ממך תשובה עניינית ומנומקת בפרטיה, בלי לחמוק להצהרות כלליות וריקות. זאת, לא משום שאני תמים להשלות את עצמי שתתנערי מתגובתך האוטומטית, אלא מסיבה אחרת: בשנה-שנתיים הקרובות עתידות להתחיל לקרוס הוצאות ספרים חשובות בארץ, ויום אחד, והוא קרוב, כשהמצב כבר יהיה בלתי הפיך, וכשטעמו של דור קוראים שלם יושחת בספרים שאינם ממש ספרות, ואינם כתובים ממש בעברית – יקראו הסופרים להקמת ועדת חקירה. או-אז נוכל להציג את מכתב התשובה שלך ונדע מדוע ישבה הממונה בחיבוק ידיים כשעוד היה ניתן לפעול ולעצור את תהליך ההתפוררות."
*
ואחרי כל זה אני רוצה לצאת כאן בפשקוויל של קריאה נרגשת למול"ים של הוצאות הספרים. חברים יקרים – 6700 ספרים חדשים – המספר שכנראה יציין את יבולכם לשנת 2008 הוא מספר מפלצתי, לא הגיוני ונורא. 365 ימים בשנה, כלומר כ20 ספרים חדשים ביום (כולל שבתות, יום כיפור ותשעה באב). המקום בחנויות מוגבל. מה לגבי הספרים הישנים? אלו שיצאו רק חודש קודם לכן? ואני לא מדברת על הקלאסיקות? ואיך אתם חושבים שהצרכנים יכולים לעכל את העניין? ספר הרי דורש זמן והשקעה מחשבתית, אז מתי בדיוק? אין לכם כבוד לספרים שאתם עצמכם מוציאים?
ורק להמחשת העניין הספרים שצנחו על מפתני (בגלל תפקידי כמבקרת ספרים) ביומיים האחרונים. ספרים שהם כולם נפלאים באמת (לא בציניות). ספרים שאת חלקם הזמנתי במיוחד בגלל איכותם. ספרים שאני משתוקקת לקרוא ולעשות כמיטב יכולתי בניתוח שלהם וגם בהמלצה עליהם:
לאורה רסטרפו – טירוף (הספריה החדשה)
אף אחד לא שייך לכאן יותר ממך – מירנדה ג’ולי (אחוזת בית)
הטיגריס הלבן – ארווינד אדיגה (ידיעות אחרונות) – שאני קוראת את העותק האנגלי במהלך השבוע האחרון
נשיקת הבודהא – פיטר טאסקר (חרגול. עם עובד)
מוות לסירוגין – ז’וזה סאראמגו (הספריה החדשה)
בבית המרפא – דוד פוגל (הספריה החדשה)
הנשף-דוד גולדר – אירן נמירובסקי (כתר)
ילדי פלא – מייקל שייבון (בבל)
אלפיים (כתב עת רב תוחי לעיון תרבות וספרות) עם חירבת חיזעה (עם עובד)
פשר הלילה – מייקל קוקס (עם עובד)
רוחות עזות – אלמודנה גרנדס (כנרת-זמורה-ביתן)
אמנו שבשמיים – פבלו סימונטי (מטר)
עושר מהפכני – אלבין והיידי טופלר (עם עובד)
וגם שני ספרים של הנינג מנקל – "הסחת דעת" ו"רוצחים ללא פנים" שהזמנתי במיוחד מכנרת-זמורה-ביתן.
ואני קוראת מהר. ועדיין. איך אתם חושבים שתהיה לי (ולכלל הציבור) היכולת להתייחס בכבוד ובתשומת לב הראויים כל כך לספרים האלו שבאמת דורשים עיון מעמיק וכוחות נפש? מי מהם בכלל ישרוד?
ובהזדמנות חגיגית זו שאוסישקין מת, אני רוצה לבקש שתפסיקו לשלוח לי את ערימות הזבל למשרתות או ליתר דיוק לאדוניותיהן. אני לא קוראת אותם ואפילו לא מכניסה הביתה.
בקיצור – אין ספק שיש בעיה גדולה במיזוג בין צומת ספרים לזמורה ביתן ולמודן, אבל האחריות על ירידת ערך הספרים והדרדרות השוק רובצת גם עליכם המולי"ם של כל ההוצאות. היום אמנם כל אחד חושב שהוא חייב, פשוט חייב לכתוב ספר, אבל אתם לעומת זאת ממש לא חייבים לספק את הצורך הזה ולהוציא את ערימות ההגיגים האינסופיות האלו. ובשורה הסופית – לא חראם על כל הספרים שאתם קוברים במו ידיכם תחת הררי ערימות הכותרים החדשים שאתם משלחים יום יום אל המדפים?
* איור שלי לצורך הכתבה בגלובס, שהוא Take-off על טומי אונגרר הנפלא מכולם.
++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++
ולפינת ההשתוללות המתנחלית היומית:
"במהלך הלילה נכנסו כ-40 בני-נוער יהודים לשכונת ג’עברי בחברון, ניקבו צמיגים של כלי-רכב פלסטיניים וניפצו כמה חלונות בבתים. כמו כן, ריססו הנערים מגן-דוד על אחד הבתים וגרמו נזק לג’יפ של משמר הגבול.המשטרה פתחה בחקירה, אולם עד כה איש לא נעצר" (כמה לא מפתיע)
הטוקבקים אגב, זה עונג בפני עצמו. עורלהגויים כבר אמרנו?
++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++
אסתי
כשכותבים מכתב רשמי למשרד ממשלתי, אם רוצים שהוא יהיה יעיל וכותבים אותו כדי לשנות משהו (ולא רק למען ועדת חקירה עתידית…), צריך לכתוב קצר ולעניין, לא חמישה עמודים ועשרה עמודי נספחים. כעורך מקצועי, אין לי ספק שהוא יודע לערוך ולקצר.
לגבי הכמות וההצפה, אין ספק שאת צודקת, למרות שאני בספק אם זה עומד להשתנות מתישהו.
אף אחד לא ביקש ממך לבקר ספרות, וגם לא לקרוא כמות אדירה , הפוסטים שלך מביכים. את רוצה שיגבילו ספרים? ואני רוצה שיגבילו מפרסמים, פרסומות, בלי שטיפות מוח, אני רוצה שיפסיקו להתערב לי בחיים, אני רוצה שיפסיקו לתת במה
לכל קשקשן/ית פולט שטויות .
try a little tendrness
היא בהחלט חסרה בתגובתך
לאסתי, אני לא בטוח שהתרופה היא בעצירת צינור השפע, כי אם נסיון כן של אנשי תרבות עצמאיים ,המנתקים עצמם ביודעין מתרבות הפרומו, לנסות ולכתוב אודות יצירות הרוח הראויות הרואות אור, וכך להעיר את תשומת הלב לקיומן אצל קוראיהם
וודאי ראוי שיידפסו פחות ספרים ,אך מתוך שיקול אקולוגי גריידא. אם יער דינו להיכרת, לפחות שיתכננו זאת בעבור יצירות העשויות להיניב פירות רוח משמעותיים במחשבת האדם ובלבו. אם בכלל, אקווה כי בעוד כמה שנים נראה יותר ויותר הורדות של ספרים אלקטרוניים. הקהל שמעוניין בספרי נסיעות וברומנים רומנטיים ימצא את מבוקשו גם כך
למה השטף הזה מפריע?
יש כאן טענות על איכות וכמות שמתבלבלות זו עם זו…
יש לפתוח בועדת חקירה מיידית.
מישהו צריך לחשוף פעם אחת ולתמיד את מסלול הריחוף של ספרי המקור בארץ מרגע כתיבתם ועד הגעתם אל סף דלת המבקר.
נדמה לי, רק נדמה לי, שאם אדון פרי היה בעליה של הוצאת ספרים גייגנטית כמו אלו שהקימו את רשת צומת ספרים, המגילה הנ"ל לא היתה נכתבת.
זו יותר זעקת מצוקה כלכלית מאג’נדה הומאנית.
לעניות דעתי, כמובן.
חבל שהוא לא סומך על טעם ההדיוט הקורא שיחפש את סמל הוצאתו המשובחת לפני שיבלע את מה שרובוטית המכירות תדחוף לידיו.
המכתב הזה, לפני הכל, הוא זלזול באינטיליגנציה של צרכן הספרות בארץ.
(כן, ספרות צורכים)
עבדתי שנים לא מעטות בחנויות ספרים, הן ברשתות הגדולות והן בפרטיות, ואין חדש תחת השמש – יש את מי שבא לקבל המלצה ויש את מי שבא לצוד מציאה ושום שכנוע יחצ"ני לא יגרום לאחרון לקחת ליד את הספר "הלא נכון".
מדובר בתקופת שגשוג שמטילה אימה על כיסיהם של מו"לים. שגשוג ספרותי. מי היה מאמין. 2008. למה לעשות מזה מלחמה.
קדמה למכה זו מכת המחירים המופרזים.
שמונים או תשעים ש"ח לספר זה מחיר לא הגיוני.
שלא לדבר על ספרי ילדים שמחיריהם הם שערורייה של ממש.
האם יש מחיר הגיוני לספר, זו שאלה פילוסופית שלדעתי אין לה תשובה. הלא אמנויות פלסטיות למיניהן לעולם לא יימכרו במחירים זעומים שכאלה.
אז אולי הגיע הזמן לספרות הוט-קוטור.
אולי ניפטר ממכת המבצעים ונחזור לימי קדם בהם ספרות היתה לעשירון העליון בלבד. גם ככה מי שקורא ספרי מבצע קורא ספרות-זבל, אז למה שלא יישאר אנאלפאבית.
הנה פתרון אחד מתוך כמה אפשריים – ללמוד מהוצאת פינגווין. לא את העימוד והפונטים הבעייתיים, אלא את השימוש הנהדר בנייר ממוחזר. שתי ציפורים במכה – גם ירוק וגם זול להפקה.
אני מצטערת, אבל לצפות מבעלי רשת צומת להתנהגות אחרת זה פשוט תמימות שאין לה מקום אמיתי בשיח הזה. מישהו מכם, צדיקים, היה מתנהג אחרת?
דוקא חנויות זכיין ברשת הירוקה עושות עוולות לא מעטים. שם אין פיקוח. מה שלא מוצא חן עף אחרי שבוע בחזרה למחסן. ברשת צומת יש מקום לכולם ומקום בולט לבעלי האינטרסים. ברור שיש אינטרס כלכלי. זו תעשייה כמו כל תעשייה. כאמור, לא יזיק לסמוך על הצרכן. אנחנו עדיין לא מתוכנתים. מושפעים, אבל לא מתוכנתים.
ראשית המיזוג בין צומת להוצאות.
כאמור מדובר על שתופות של 33%, 33%, 33% בין רשת שיווק לבין יצרן. כלומר בין רשת חנויות צומת לבין זמורה-ביתן ו- מודן. מה שאומר ששתי ההוצאות הנ"ל הן בעלות רשת צומת ספרים. מה שקרוי מיזוג אנכי. דבר שהוא לא מקובל והופך את רשת צומת ספרים למעין מונופול. ברור שבצומת ספרים תהיה עדיפות לספרי ההוצאות כי הרשת שלהן.
מבצעים – בצומת.
היום הכל נהיה מבצעים. הצרכן לא קונה ספר הוא קונה מבצע. הוא נכנס לצומת ורוכש שני ספרים נניח ומקבל את השלישי חינם. הספרים שהוא יכול לקנות במבצע הם רק הספרים מההוצאות שמשתתפות במבצע. ולמי יש עדיפות במבצעים האלו? כמובן שלהוצאות הבית כי החנות שלהן כאמור. איך זה מסתדר עם עיקרון התחרות החופשית תמהתני.
עכשיו אם היו קוראים לרשת "זמורה-ביתן-מודן" אז לפחות הציבור היה יודע שזו רשת חנויות זמורה ביתן מודן ולא מוטעה לחשוב שזו רשת חנויות ספרים. בדיוק כמו שאם יכנס לחנות בשם תנובה הוא ידע שבחנות הזאת הוא יכול לקנות מוצרים של תנובה ולא של שטראוס למשל. וכמו שהוא נכנס לרשת קסטרו כדי לקנות בגדים של קסטרו ולא של דיזל לדוגמא.
כדאי לשים לב לטבלת רבי המכר שבשנתיים האחרונות מתוך 10 ספרים 8 או 7 הם ספרי ההוצאות של צומת כלומר ספרי זמורה-ביתן, מודן, כנרת, ולפעמים ידיעות אחרונות (שלה יש את הדרכים השיווקיות המצויינות שלה לדחוף את הספרים שלה) ולעיתים נדירות הספריה החדשה, אחוזת בית ועם עובד.
וכדאי לזכור שבשנים הקודמות גם עם עובד וגם הספריה החדשה ככבו רבות ברבי המכר. היום לא רואים את זה כמעט וזה לא כי הם מביאים ספרים פחות טובים.
בחירה חופשית של הצרכן
אין בחירה חופשית של הצרכן כשהוא מגיע לחנויות צומת כי כאמור הכל שם מבצעים והמבצעים מוגבלים לספרים של ההוצאות המשתתפות במבצעים ואלו הוצאות משתתפות במבצעים? חזרנו לנקודת המוצא.
ולגבי הפגיעה באיכות
כשמחירי הספרים צונחים כל כך במבצעים, ההוצאות נפגעות.
לדוגמא ספר שנמכר ב40 שקל – ההוצאה מקבלת מזה 20 שקל נניח. מתוך 20 השקל היא צריכה לשלם לסופר, למתרגם, לעורך, למגיה, למעצב, לדפוס.
ברור שזה פוגע עד מאוד באיכות הספר כי אין בסכומים הזעירים שמקבל מהגיה אפשרות להגהה שניה, לעריכה כמו שצריך וכמובן לתרגום, להדפסה וכו’, שלא לדבר שזה עושק של היוצרים שרק בזכותם קיים בכלל הספר.
ולגבי הפגיעה בתרבות הישראלית – על זה אכתוב בנפרד כי גם ככה התשובה ארוכה כאורך הגלות.
נגד: אמרה לי פעם מוכרת ספרים בחנות עצמאית, שהכי – אבל הכי – היא שונאת את אלה שנכנסים לחנות ושואלים: "אז מה יש לכם במבצע?". היא כבר מעדיפה שישאלו אותה אם יש להם את רם אורן החדש, או כל שאלה אחרת שתעיד על כך שהבנאדם נכנס לחנות כדי לקנות לעצמו משהו לנפש, ולא כדי לחפש מציאה במחיר רצפה.
אבל כן, אני מסכימה איתך מכתב ארוך מדי ומסורבל מדי.
ארזי – נראה לי שהבנת מצויין מה רציתי להגיד. רק שאתה רוצה להתלהם. סבבי לך.
שועי – עצירת ההדפסה היא דבר בלתי אפשרי. זה שהעלתי את הבקשה הזאת כאן מראה על איזה טמטום בסיסי אצלי, במחשבה שהגיון יכול לעבוד במקרים כאלו של פאניקה ומלחמת הכל בכל לצורך הישרדות. ההוצאות לא יכולות להרשות לעצמן להפסיק להפציץ אותנו בספרים כי כמו שאמר לי מו"ל אחד "אי אפשר לדעת איזה ספר יכול להתגלות כרב מכר ולכן אני חייב להדפיס שלא מישהו אחר ידפיס וירוויח"
איריס – התשובה היא כן. חייבת להיות פרופורציה בין כמות האוכלוסיה לכמות הספרים שיוצאת שאין לה תקדים בעולם המערבי ורק להזכירך שהתוצאות של מבחני הבנת הקריאה כאן הן הגרועות שבעולם המערבי, אז לא צריך להמשיך את המשוואה ואת ערך הספרות שיוצאת.
קיקה – את מה שאני חושבת על ספרי המקור בארץ לא הייתי רוצה להרחיב כאן אבל המסקנות שלי עגומות מאוד. לגבי שאר דברייך עניתי לך די במפורט בתגובה שהסבירה קצת את הכשלים והבעיות בשוק הספרים הישראלי.
אמיר – מזמן כבר הגענו למצב שהצרכן לא קונה ספר אלא קונה מבצע וזה מצב נורא לתרבות ולספרות. וזה לא שאני בעקרון נגד מבצעים. אני נגד מה שנהיה כאן בשנתיים האחרונות שזה הפך למבצעים בלבד והקונה כבר בכלל לא מחפש איזה טעם אישי וספר ספציפי אלא "ספר במבצע" ואידך זיל גמור
2. לא מזמן היה בגלובס סיכום מצב לאור המיתון, ובחלק של הספרים היה כתוב שעדיין לא מרגישים שום דבר והכל בסדר ויופי טופי ואנשים ממשיכים לקרוא. זה נראה לי מוזר כבר אז
3. 6700 ספרים בשנה זה מצד אחד מיותר ברמות לא ייאמנו, ומצד שני מעניין אותי כמה מתוך זה ספרות מקור
4. ממה שהספקתי לקרוא באלפיים – הוא די מוצלח
5. קריאה נעימה
ועוד, ה"נתון" שהוצאת מטבלת רבי המכר נכון לשנתיים האחרונות, אך רשת צומת קיימת כבר כעשר שנים והתחילה להתרחב מרשת מחסנים של חמישה סניפים לרשת של ממש לפני הרבה יותר משנתיים.
יכול להיות שהם משתבחים בבחירת הספרים שהם מוציאים? אחרי הכל, לא מדובר בהוצאה אחת.
מעבר לזה, היו גם היו ספרים מהוצאות ידיעות, עם עובד, הספריה החדשה, בבל ועוד רבות שהופיעו ברשימה, וזה בהחלט לא אירוע חריג כמו שתיארת את זה.
ומעבר לעבר, לצד רשימת רבי המכר יש ביקורות ספרות (ראויות יותר או פחות) שחושפות ספרים מכל גוון ההוצאות. ומן הסתם הן מהוות עדות עמוקה יותר ורחבה יותר לאופי הספר מאשר שם שמופיע ברשימת רבי מכר ומתפקד כעמוד עשן לחלק מאוד מסויים מהאוכלוסיה.
אני מנחשת שיש לא מעט רוכשי וקוראי ספרים שלא מכירים את טבלת רבי המכר, אפילו לא באופן חזותי.
אה
ולהגיד – בארץ לא יודעים לכתוב זה הכי מטריף.
מתה על זה.
זה בעצם מה שאת אומרת, לא?
השינוי הגדול התחיל לפני שנתיים עם האישור של הממונה הקודם על ההגבלים עו"ד דרור שטרום על המיזוג של צומת וזמורה-ביתן עם מודן.
מהרגע הזה התחיל המצב שהולך ומסתחרר בעודנו מדברות
חלק מזה זו התחרות הפנימית בין שתי ההוצאות השותפות.
ולא, זה לא שההוצאות האלו משתפרות. ממש לא. וזה גם לא שעם עובד והספריה החדשה מתדרדרות. גם זה לא.
כי אצל שתי האחרונות 95% מהספרים שלהן את יכולה לקחת על עיוור ולדעת ששיחקת אותה. גם מבחינת איכות המקור, גם איכות התרגום, גם העריכה, גם ההגהה (לא תמצאי שגיאה אחת מה שספרי מודן למשל מלאים בכל עמוד)
אבל כאמור, הרי שום דבר שאגיד לא ישנה את דעתך, אז לכי על זה ובחורבן ירושלים ננוחם.
לפעמים המצב פחות גרוע מאיך שמתארים אותו ומתדרדר רק בגלל שתיארו אותו בדרך שתיארו אותו.
לא נראה שאת לוקחת אחריות על ההכרזות
הכוללניות שלך. זה מה שהפריע מלכתחילה.
ואם גם את זה לא הבנת, אז איזה פתגם עתיק לסיום יתקן את זה, על בטוח.
כל טוב
נ.ב
הנה, עשית את זה שוב. זרקת שם. מודן. יופי. אולי זה נכון. אולי לא. מי יודע. גם אני מתפלצת משגיאות הגהה בספרים, האמיני לי. גם אני מעריכה הגהה מקצועית. אבל זרקת שם. מודן.
לקחת ספר ליד ולדעת ש"שיחקת אותה"? מי בדיוק הקורא הזה שלך שעליו פועלים תשעים וחמישה האחוזים האלה.
פשוט מרתיח, הזריקות האלה לאוויר.
יאללה נקסט.
לדעתי קשה לעשות לזה אבל רגולציה: ויש לזה גם יתרונות.
הבעיה היא במבצעים:
גם אם יש כאלו שנהנים מזה, מדובר בעצם במה שנקרא
loan dumping
ובהכרח בפגיעה באיכות, כמו שאתר הארץ למשל נראה מאז שהם לא מחזיקים עיתונאים בשכר קבוע ובונים על סטודנטים שמכניסים הודעות.
אולי על זה צריך להיאבק. מה זה השניים באחד הזה? פעם מוכרת ניסתה לשכנע אותי לקנות ספר שנקרא "365 סיפורים לפני השינה" או משהו כזה, כספר ילדים. היא עשתה לי חשבון שמבחינת יחסי העלות תועלת, אני קונה כל סיפור בהרבה פחות כסף מאשר ספר אחד שלם של "מעשה בחמישה בלונים", נגיד…
מצד שני אני באמת לא מבינה למה מחירי הספרים בישראל גבוהים יותר מאשר בכל מקום אחר שאני קונה בו ספרים, בעוד המשכורות בישראל נמוכות יותר.
למה לא ללמוד מאירופה?
שפות גדולות ונפוצות מהעברית עברו דרך השאלות האלה והגיעו למסקנה אחת בלבד, התחרות היא על איכות הספר ולא על המחיר.
הכנסת צריכה לחוקק חוק כמו בצרפת או בספרד או בהולנד שמחיר הספר יהיה קבוע.
הוא יהיה קבוע כל זמן שהוא מופץ, ועד שההוצאה תחליט לחסל את הספר ולא להדפיסו יותר, רק אז הוא יוכל להימכר במחיר מוזל.
כמה פשוט וכמה שזה עובד נפלא.
ראשון, ההוצאה יודעת שהיא תרוויח כך וכל על הפקת ספר אם יימכרו כך עותקים וכך וכך אם יימכרו כך עותקים.
הסופר יודע בדיוק מה מגיע לו על פי מספר הספרים שנמכרו.
הקונה יודע כמה עולה הספר ויקנה במקום שיקבל את השירות הטוב ביותר.
זה גורם לכך שגם הוצאות חדשות וקטנות יכולות להיכנס לשוק אם יש להם מוצר טוב.
בצרפת ובספרד מקובל מרווח הנחה מקסימלי של 5%, מרווח שאולי מצדיק צעידה בין חנויות אם קונים כמה ספרים אבל לא לחכות למצבע של שניים ועוד אחד. אולי בארץ אפשר להגדיל את המרווח הזה עד 10%, או כל מרווח באמצע בין 5-10%.
חכם יכול ללמוד גם מאחרים.
לצערי הרב, אני לא רואה שממש מקדמים יוזמות כאלה, כנראה שכולם חושבים שהם מרוויחים ממבצעים וגם מנחם פרי מעניק באתר שלו ספרים ב 30 שח, אבל נראה שגם המבצע הזה לא ממש הלך לו. אנשים מעדיפים לקנות בחנויות.
המצב של שוק הספרים ושל איכות הספרים תלך ותרד ככול שיעבור הזמן ויגיע לידי מצב כזה שבצומת יימכרו שלושים כותרים שיהיו רבי מכר, ובאמת שאז הספרות תצטרך להתקיים במרחב אחר , במרחב שאינו חנות הספרים.
אני כבר כל כך התרחקתי מחנויות הספרים שכבר הגעתי לאמזון קום כדי למכור את ספריי בעברית:
http://www.amazon.com/dp/1440456690
איריס – מדובר כמובן על כותרים לא על עותקים. יענו אם ניקח לצורך העניין את יצירת המופת "מלכים ג’" היא נחשבת כאחד מתוך 6700 הספרים.
ולגבי המחירים הגבוהים ענה לך כאן שי ואני רוצה להוסיף. בגלל המבצעים שקורעים להוצאות את הצורה, הם יודעים שאיך שהוציאו ספר ושלמו על כל התהליך של ההפקה נגיד 50 שקל, תיכף הם יקבלו עליו רק 20 או 15 ש"ח במידה ויתמזל מזלם להכנס לאחד המבצעים, ולכן הם מנסים להרוויח שתי לירות לפני שהלך עליהם בגלל המבצע. לא מוצדק, אבל זה המצב.
מואיז – אני כמובן מסכימה איתך לגמרי. וזה המקום לברך על המכירה בעברית באמזון. כל הכבוד וברכות!
שי – מה שאני יכולה להגיד מלבד הסכמה איתך, זו טענה אל ההוצאות שמלבד העובדה שהן מציפות אותנו בטירוף, הן גם לא נוהגות בהגינות עם חנויות הספרים העצמאיות ולא מאפשרות להן להנות מאותם תנאים שהן נאלצות לתת לצומת. לא פייר לדעתי.
אבל המכתב של פרי עוסק, כאמור, בבעיית הבעלות הצולבת ובה בלבד, וכאן קיימת תמימות-דעים בין המו"לים: צומת משרתת את בעליה ובכך מונעת תחרות אמיתית ובחירה חופשית של הצרכנים. היא מפרה בשיטתיות את המגבלה שהטיל עליה בזמנו דרור שטרום. והממונה הנוכחית, רונית קן, מתעלמת מכך. זאת אף שאותה ממונה עצמה לא נתנה את אישורה בזמנו לעסקה שבה הבעלים של כתר-סטימצקי ביקשו לקנות 50% ממניות הוצאת הקיבוץ המאוחד. הממונה טענה שהדבר יפר את האיזונים בשוק הספרים… התאמינו? הלוא העסקה הזאת נולדה מלכתחילה אך-ורק מתוך ניסיון להתמודד עם חוסר-האיזון המשווע שקיים בשוק הספרים מאז 2005.
המכתב של פרי ארוך כיוון שהוא מבקש להסביר את הבעיה לציבור שאינו מתמצא ואינו מבין היכן הבעיה. לדעתי הוא בהיר, מחודד וחזק. והנושא ראוי גם לטקסטים ארוכים יותר. לשמחתי נכתבת כעת עבודה סמינריונית בחוג למשפטים על בעיית הבעלות הצולבת בשוק הספרים, ועל יחסה של הממונה לעניין זה.
ובהזדמנות זו, אסתי, תודה לך על הזריזות בפרסום הנושא בגלובס, יש לזה חשיבות רבה.
אבל מדובר שם על הסכם בין זמורה ביתן למודן. אין קשר לשאר ההוצאות ולכן למיטב הבנתי אין הפרה שלו.
ואם אני טועה אנא האירי את עיני ואת עיני הקוראים כאן כי זה חשוב.
תודה
משמעות המגבלה היא שרשת צומת אמורה להימנע מלהבטיח להוצאות כנרת-זמורה-ביתן ולהוצאת מודן כי יקבלו שטח-תצוגה או שטח-מדף מסוים בחנויות הרשת.
בפועל, ברור כי בעלי המניות האמורים – שני המו"לים – הם שותפים פעילים בקביעת מדיניותה של צומת בכל הנוגע לשטחי התצוגה והמדף, כשם שהם מעורבים בקביעת מבצעי ההנחות, שבהם יש ייצוג חסר-פרופורציה לספרים של ההוצאות שלהם. הם אינם שותפים שקטים, אלא שותפים שהחלטות ניהוליות מרכזיות זקוקות לאישורם. אני אומרת את הדברים על-סמך מה שבולט לעינו של המבקר בסניפי צומת, וגם על סמך התבטאויות של אבי שומר בשיחות עם מו"לים, שבהן הוא מזכיר את שותפיו כמי שהוא זקוק לאישורם בנושאים מסוימים.
את החקירה בעניין זה, שתבהיר כיצד בדיוק מתנהלת הרשת ומה מידת מעורבותם של המו"לים-השותפים בקביעת שטחי-התצוגה ושטחי-המדף, צריכה לנהל הרשות להגבלים עסקיים. אך היא נמנעת מכך, בטענות-סרק על חשיבותה של התחרות בין צומת לסטימצקי.
איננו באים בטענות על הצלחתה של רשת צומת, ועל הנאתם של הצרכנים מן המחירים הנמוכים. אנו באים בטענות על האפליה השיטתית שמפעילה הרשת לטובת מו"ל מסוים, אפליה שנראית כהפרה ברורה של ההגבלה שהוטלה עליה.
ומכיוון שזה כך והבעלות היא שלהם וזה מופיע בחוזה אז לכאורה היא (צומת +זמורה-ביתן+מודן) לא מפירה כל התחייבות, כל עוד המיזוג הזה קיים.
הייתם צודקים בטענה שלכם על הפרת הסעיף אם אחוזי השותפות היו קטנים יותר וצומת היתה בעלת הבית. אבל במקרה דנן היא ממש לא.
שנית, התנאי שהרשת התחייבה לעמוד בו כאשר אושרה הבעלות הוא לא להפוך כתוצאה מכך לרשת פרטית של שני מו"לים במסווה של רשת כללית לספרים. כלומר, לצומת – כגוף – אסור להתחייב לבעלים של כנרת-זמורה-ביתן או לבעלים של מודן שיוקצה להם שטח-תצוגה או שטח-מדף מסוים. העובדה שכל אחד מהם מחזיק בשליש מן המניות לא מקנה להם זכות להשתמש ברשת לקידום מועדף של ספריהם על-חשבון מו"לים אחרים, שכן הדבר מביא להפרת האיזון הראוי בשוק הספרים, כפי שכולנו רואים.
בדיוק מן הסיבה הזאת אסור לבנקים להחזיק בחברות ביטוח, שכן התברר שכאשר הם עושים זאת – הם משווקים ללקוחותיהם באופן מפלה את חברות-הביטוח שבבעלותם, במקום להעניק להם ייעוץ מקצועי ראוי בנושא זה.