פסוודו-ליבריסטאן

מהרגע שבו פותחים עיניים בבוקר, רואים עולם שמורכב מכל מיני דברים: מיטה, שעון מעורר, שולחן, מקרר, מישהי שתולה כביסה בעירום במרפסת ממול (נדיר), חדר מדרגות, חתולי רחוב, מקום עבודה שנוא, אנשים זרים לרוב, תוכניות טלוויזיה מופתיות (נדיר מאוד), שיממון קיומי, הנאות החיים, חברים, זיעה. מדובר באשליה. אין בעולם שום דבר חוץ מחלקיקים זעירים של חומר [...]

1. הביורוקרטיה מבוססת על עקרון הניתוק בין האדם למטרות שלו. המטרה מופרדת מהאדם, מטופלת כאילו היתה אוטונומית ממנו, ובסוף התהליך מופגשת איתו מחדש. את האפקט המטלטל והמפריד הזה, שחווים תמיד במגע עם ביורוקרטיה, אפשר להשוות להרדמה הכללית ברפואה – שמיועדת לא רק למנוע מהניתוח להפריע למטופל, אלא גם למנוע בכך מהמטופל להפריע לניתוח שמתבצע בגופו-שלו. [...]

1. שתי עובדות ברורות: א. האמנות מעולם לא היתה במשבר קיצוני וטוטלי כמו זה שבו היא נמצאת בשנים האחרונות. ב. החגיגה והשואו סביב האמנות מעולם לא היו חזקים וכל-נוכחים כמו עכשיו. במילים אחרות: אי-אפשר ללכת שני מטר ברחוב בלי להיתקל באמנות שאיבדה את דרכה, ואי-אפשר ללכת שלושה מטר בלי להיתקל בביטוי לחגיגה עליזה של מצב [...]

1. בכל מה שקשור לתקוות שתולים בהם, ספרים דומים מאוד לפוליטיקאים. בשני המקרים, זה שעוד לא נכנס לתפקידו נראה כמו התגשמות כל החלומות האפשריים; וזה שכבר מכהן גורם בעיקר לאכזבה, אם לא לייאוש טוטלי. הספר, כמו הפוליטיקאי, לעולם לא טוב כמו שחשבת לפני שהתנסית בו. שניהם יכולים להיות טובים אבסולוטית, אבל תמיד יהיו רעים ביחס [...]

1. הקולנוע, בהשוואה לספרות, מוגבל באפשרויות שהוא יכול לממש. אבל במיטבו, היחס של הקולנוע לנרטיב הוא מתקדם בהרבה מזה שנהוג בספרות. הבעיה של הקולנוע היא שהוא לא יכול לעשות הרבה; הבעיה של הספרות היא שאת כל מה שהיא יכולה, היא גם עושה. לכן נדמה לי שערכו של הקולנוע הוא בעיקר כרישום-הכנה לספרות (ולא להפך). יש [...]

כמו שיש משוגעים לדבר אחד, וגברים של אישה אחת, ונשים של גבר אחד – ככה יש ברוסיה ערים של מפעל אחד. בהרבה מקרים, אלה ערים שהוקמו במיוחד בימי ברית המועצות כדי לשכן את כוח העבודה של מפעל-ענק באזור נידח שבו אין אפשרויות תעסוקה אחרות. כל העיר עובדת רק במפעל הזה. ומה קורה כשהמפעל נסגר? בעיה. [...]

טקסטים מחיי העידן הפוסט-תרבותי I. בתוכנית של אתמול, שכנראה היתה האחרונה, התארחה חווה אלברשטיין, שיחד עם חשיפת הקעקוע על השד של אורנה בנאי, וטאלנטית הבית הלוהטת עומר גולדמן, אמורה להוות בסיס מוצק לתכנוני עונה שנייה. (עכבר העיר אונליין, ביקורת על "דיבור חדיש", 28.5) II. Music mogul Simon Cowell is to receive a special prize at [...]

טקסטים מחיי העידן הפוסט-תרבותי I. האייפון הוא המכחול החדש האייפון נהפך לכלי היצירה החדש של אמני ניו-מדיה, עוזר להם להפיץ את עבודותיהם ויוצר הסתעפות מעניינת במושג "אמנות" (אתר הארץ, 25.5.2010) II. 223 years ago today, the Constitutional Convention started meeting secretly in Philadelphia. Several months later, the meetings ended with the signing of the US [...]

טכנאי הזיהוי הפלילי דיבר במהירות. קהל הסקרנים שהקיף את הדוכן ההרוס שרק וגעה בניסיון לגרום לסטיל לסובב לעברו את פניו. תחתוני תחרה אדומים הושלכו לעבר סטיל ונחתו בשלולית מים עכורים, שבה צפו קשקשים כסופים. "אתה יכול להגביר קצת את הקול?", ביקש פליישר. "הם צורחים שם כמו משוגעים". "הדג היה חי כשזה קרה", אמר הטכנאי לסטיל, [...]

לכן המשכיל בעת ההיא ידֹּם כי עת רעה היא. (עמוס ה יג) [...] for the time being I gave up writing – there is already too much truth in the world – an overproduction which apparently cannot be consumed [...]. (Otto Rank, Modern Education, p.13) The man of knowledge in our time is bowed down [...]