חדשות נפלאות לכל המכורים לאיש שידע לעופף אבל בעיקר ידע לכתוב.

חברים, הגיע זמן גיהוץ (כרטיס האשראי)!  הוצאת בבל מביאה לכאן בתרגום ראשון לעברית את "שנת הגנן". המתרגמת היא מי אם לא רות בונדי.

מסתבר שלבד מהסיפורים וההומור המאוד מסויים שגידל לתפארת, היה צ’אפק גנן חובב והספר הזה מתעסק באהבה הגדולה שלו לגינון. אבל, המכורים ליצירתו יכולים להבין מייד שלא מדובר בספר גינון רגיל, שעוסק בעצות שימושיות לטיפוח הגן. צ’אפק, גנן חובב אך אדוק, עוקב  במשך שנה, מחודש ינואר ואילך, בהתבוננות מרוכזת, בדקות הבחנה ובהומור אחר הלך רוחו של הגנן, אחר הרהוריו שלעולם אינם מפליגים הרחק מדי מחלקת הגן שלו, אחר תפילותיו וחרדתו מפני פגעי מזג האוויר, אחר קשריו עם צמחיו ומעל הכול עם היסוד שבו הם נובטים – האדמה.

"גנן לא נולד מייחור, מזרע, מבצל או מפקעת, כמו שנדמה, אלא נוצר מניסיון, מן הסביבה ומתנאי הטבע. כל עוד הייתי ילד קטן, היה לי יחס מרדני ואף זדוני לגינת אבי, מפני שנאסר עלי לדרוך על הערוגות ולקטוף פרי לא בשל. כך גם נאסר על אדם הראשון לדרוך על הערוגות בגן עדן ולקטוף פירות מעץ הדעת מפני שעדיין לא היו בשלים. אלא שאדם הראשון – בדיוק כמונו, הילדים – קטף פרי בוסר ולכן גורש מגן העדן. מאז פרי הדעת תמיד היה ויהיה בוסר. "

הספר מלווה באיורים של יוסף צ’אפק, אחיו, שהיה צייר וסופר בעצמו. האחים שיתפו פעולה בכמה וכמה ספרים (זה אחד מהם). כמו הרבה כשרונות גדולים שחיו באירופה בשנים הנוראות של מלחמת העולם השנייה, גם יוסף צ’אפק עלה בעשן המשרפות. הוא נרצח בברגן בלזן.

צ’אפק עצמו התחכם לנאצים כי נפטר ב1938 כשהוא בן 48, שבור לב מהפקרת צ’כוסלובקיה בהסכם מינכן.